מלאכת שלמה על משנה דמאי ז:ב

1בפי' ר"ע ז"ל. מזגו לו את הכוס ביום השבת. כ' הח' הר"י אשכנזי ז"ל בירושלמי לא פי' כן אלא פי' לענין מזיגת הכוס יאמר מע"ש מה שאני וכו' ע"כ:

2אומר כו'. עד ומחולל על המעות ועד בכלל כל אלו הם דברי המתנה הרוצה לשתות הכוס שמזגו לו ואחר שאומר כל הדברים הללו שותה ומניח כדי תמ"ע בשולי הכוס. וכתב הח' הרר"י אשכנזי ז"ל נ"ל שמותר לאבדו כי בודאי תרומה טמאה ואם לא תאמר כן קשה מה יעשה ממנו:

3בפי' ר"ע ז"ל. בירושלמי פריך כו' עד וגם לא היה מדומע. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל ותו פריך בירושלמי ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת כי מה שנשאר בכוס הויא תרומה טמאה כי כל מה שהוא ביד ע"ה בחזקת טמא הוא. א"ר אלעזר משייר כ"ש חולין כדתנינן מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה א"ר יוסי ב"ר בון עם יציאתו מן הכוס הוא קדוש כלומר אין התרומה קדושה עד שישתה ומאז והלאה אינו מטלטל את הכוס אלא מניחו על השלחן. תמן תנינן הלוקח יין מבין הכותים וכו' ותניא ר' יוסי ור"ש אוסרין שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע הדא מתני' לא ר"י ור"ש היא. א"ר יעקב בר אידי הכל מודים בכוס שהוא על אתר כלומר וליכא למיחש להא לבקיעת נוד. אינו מובן לי ירוש' זה דמה בקיעת הנוד שייך הכא בשלמא גבי הלוקח יין מבין הכותים יבקע הנוד קודם שיפריש למחר ונמצא מה ששתה למפרע טבל הוא כיון שלא בא לבסוף לידי הפרשה אבל הכא אם נבקע הנוד קודם שתייה מאי חשש איכא ואם לאחר ששתה כבר הוא מתוקן עכ"ל ז"ל. ושמא דהירושלמי היא גופה משני כנלע"ד. ולשון הר"ש ז"ל בנוד שמשהין בו היין יש לחוש שמא יבקע אבל כוס דרך לשתות לאלתר ומע״ש למחר חשיב כמו לאלתר ע״כ:

4ומע"ש בפיו. בפי הכוס. ואע״ג דכוס לשון נקבה במקרא כדכתיב כוסי רויה. אך שמריה ימצו ישתו. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.

5כוס מזוג. כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. כוס של ברכה מצטרף לטובה. הרש"ש ז"ל ונלע"ד דלאו דוקא בפיו דה״ה אם אמר בצפונו או בדרומו אלא איידי דנקט שולי הכוס נקט פיו: