מלאכת שלמה על משנה דמאי ז:ח

1בלשון ר"ע ז"ל. המתחיל עשר שורות וכו' עד חבית אחת שבשורה החצונה. אמר המלקט כתב הר' אפרים אשכנזי ז"ל ר"ל איזה חבית שירצה רק שיתן מן השורה החצונה ולא אמר מן שורות החצונות ודוק היטב ע"כ והח' מה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כתב על ל' ר"ע ז"ל פי' זה אינו נראה דאין הלשון משמע כן כלל אלא ר"ל שעשה את כל השורה מעשר כמו שפירשתי ע"כ. עוד כתב על מה שפי' ר"ע ז"ל וימלא משתיהן חבית א'. פי' זה אינו נראה כלל דמה תועלת יש במה שימלא מהם חבית אחת הרי המותר שבחבית גם הוא בספק מעשר וכן כשאמר חבית א' מעשר מה תועלת יש שיקח מכל חבית וחבית מעשר. ע"כ נראה דהספק הוא על תרומת המעשר וע"כ כשאמר שורה החיצונה אחת מעשר ר"ל שכל השורה תהיה מעשר והרי הוא צריך ליקח מאותו המעשר תמ"ע וע"כ צריך ליקח שתי חביות לתמ"ע ויאמר אם שורה זו או זו היא מעשר הרי זו תמ"ע עליה ואם לאו הרי זו תמ"ע והרי הפסיד חבית א' בעבור שלא ידע. וכן כל המשנה מדברת שנוטל אותה לתמ"ע ומטעם זה אמר עשר שורות של עשר עשר כו' דלפי פי' המחבר קשה למה הוצרך לאמר עשר וכו' מה הפרש יש בין שהיו עשר שורות או עשר כדים לאילו היו שתים או שלש שורות וכן בחביות למה אמר עשר עכ"ל ז"ל:

2עוד בלשון ר"ע ז"ל. המתחיל שורה אחת מעשר וכו' עד מכל העשר חביות חבית אחת ותהיה מעשר. אמר המלקט ובבא אחריתי דקתני חצי שורה א' מעשר ר"ל ואם אמר חבית א' מחצי שורה א' מעשר ולא יחד איזו חצי שורה יקח עשרים חביות עשר על אלכסון א' ועשר על אלכסון אחר העובר עליו ונמצא לוקח חבית מכל חצי שורה כ"כ בקצת דפוס מפי' הרמב"ם ז"ל ועיקר ודלא מן הדפוסים שכתוב בהן יקח י"ט חביות. דדוקא כשהמספר אינו זוגות מוכרח הוא שתמנה החבית האמצעית לשתי האלכסונות ויחסר אחת מן המנין אבל מתני' דנקטא עשר שורות של עשר עשר כדי יין דהיינו זוגות לעולם לא תמצא העשרה של כל אלכסון ואלכסון שאין בהם שום א' אמצעית שתפגע בה למנותה פעמים אלא כולן אחרות חדשות. ולפי זה המוחש אינם מובנים אלי דברי הר"ש והרא"ש ז"ל שכתבו תשעה עשר וגם בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל לא הוגה בר"ש ז"ל בזו המלה כלל ועיקר וצ"ע לע"ד:

3נוטל מכל חבית וחבית. כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל נראה דה"פ דלא נוכל לומר כאן איזה חבית שירצה דצריך לסיים מקומו דבשלמא לעי' סיים מקומו להיות משורה חצונה דוקא. אבל הכא לא היה מסיים מקומו כלל. אלא ודאי ה"ק שיטול מעשר מכל חבית וחבית כך נ"ל לפי' הרמב"ם ור"ע ז"ל אבל שמעתי משם חכם א' ושמו מהור"ר יהוסף אשכנזי ז"ל דה"פ שורה החיצונה א' מעשר ר"ל ששורה החצונה שהיא עשרה חביות יהא מע"ר על כולם. נוטל שתי חביות לוכסן ר"ל מחמת תמ"ע. חצי שורה החצונה אחת מעשר פי' לא בא לעשר מע"ר רק מן החציה ודוק כי זה הפי' הוא פשוט יותר וכ"ה בר"ש ז"ל ע"ש עכ"ל של הח' הר"א אשכנזי ז"ל. וראיתי להעתיק הנה פי' הרא"ש ז"ל שרובו ככולו הוא פי' הר"ש ז"ל וז"ל עשר שורות ובכל שורה ושורה עשר כדים ובכל צד שתמנה בין ממזרח למערב או מצפון לדרום תמצא עשר שורות של עשר עשר וכולן חולין מתוקנין חוץ מאותן שקורא להן שם מעשר שהם טבל {הגה"ה לשון הר"ש ז"ל דהנהו מעשר נינהו ולא ניטלה מהם תמ"ע:} ואמר שורה החצונה א' מעשר. עשר כדים שבשורה החצונה יהיו מעשר על צ' כדים אחרים שאינם באלו השורות ואינו ידוע איזו היא מד' שורות החצונות לד' רוחות אם שורה שבמזרח או שבדרום או שבמערב או שבצפון. נוטל שתי חביות. פתח בכד וסיים בחבית לומר דהיינו כד היינו חבית ונ"מ למו"מ כדאיתא בר"פ המניח את הכד בב"ק. לוכסן. שהן מכוונות זו כנגד זו באלכסון א' מקרן מזרחית דרומית וא' מקרן מערבית צפונית וקורא עליהם תמ"ע ואיזו שורה שתהיה הרי הפריש ממנה חבית ונותן א' לכהן והשניה מוכר לו בדמי תרומה ונותן ט' חביות ללוי למעשר. חצי שורה אחת מעשר. הפריש חמש חביות שבשורה א' על מ"ה כדין טבל שבמקום אחר ואין ידוע באיזה שורה ובאיזו צד של השורה. נוטל ד' חביות מד' זויות. דממ"נ נטל מאותה חצי שורה חבית א' ומכל חבית מפריש חצי חבית לתמ"ע על החמשה ונותן חצי חבית לכהן ומוכר ג' חצאי חביות בדמי תרומה ונותן ד' חביות וחצי ללוי. שורה אחת מעשר. ואין ידוע איזו היא בפנימיות או בחצוניות. נוטל שורה אחת לוכסן מקרן מזרחית דרומית עד קרן מערבית צפונית ונוטל עשר חביות באלכסון. א' מזרחית דרומית והשנית שבשנית והשלישית שבשלישית והרביעית שברביעית והחמשית שבחמשית והששית שבששית והשביעית שבשביעית והשמינית שבשמינית והתשיעית שבתשיעית ואחת שבקרן מערבית צפונית. וממ"נ נוטל משורת המעשר אחת ונותן לכהן אחת ומוכר לו תשע. חצי שורה אחת. ואין ידוע באיזו מכולם ובאיזו צד מהשורות. נוטל שתי שורות לוכסן. אחת מקרן דרומית מזרחית עד קרן מערבית צפונית ואחת מקרן מזרחית צפונית עד קרן מערבית דרומית והם תשע עשרה חביות ויש בהן ממ"נ אחת מהחצי שורה של מעשר ומפריש חצי מכל חבית וחבית לתמ"ע של החמשה (פי' של חצי השורה) ומוכר לכהן שמנה עשר {הגה"ה נראה תשעה עשר חצאי חביות ולשון הר"ש ז"ל ומפריש מכאו"א מספק חציה לתמ"ע והשאר מותר:} חצאי חבית. נוטל מכל חבית וחבית א' מעשרה לתמ"ע וכולן ספק ומוכרן לכהן חוץ מאחת. ולהכי צ"ל בכולן חולין מתוקנים חוץ מאותם שקורא להם שם מעשר דאם היו כולן טבל כשאמר שורה החצונה אי מעשר היינו על הט' שורות וכן חצי שורה החצונה אחת מעשר על חמש שורות קאמר א"כ אמאי נוטל ד' חביות מד' זויות יחזור ויאמר אותה חצי שורה האחרת תהא גם היא מעשר על השאר ויספיק בשתי חביות לוכסן. וכן נמי כשאמר חצי שורה א' מעשר. וי"מ בשם רב האי גאון ז"ל דאחת לאו דוקא אשורה קאי אלא אחבית אחת כלומ' שורה החצונה חבית ממנה קבעתי מעשר על איזה חבית שארצה ואין ידוע באיזו שורה של החצונות וכן חצי שורה קבע בה חצי חבית למעשר על חמש' מאיזה שירצה והאחרים חולין מתוקנים ואין ידוע איזו חצי חבית. א' מעשר דקתני בסיפא היינו שקבע חבית א' מעשר על א' מן השורות ואין ידוע איזו חבית מכל המאה ולפי' זה ניחא דנקט עשר שורות של עשר עשר עכ"ל ז"ל:

4סליק פרקא וסליקא לה מסכת דמאי. ובעה"י יוסד ארץ ונוטה שמים. נתחיל מסכת כלאים