מלאכת שלמה על משנה עירובין י:ו
מלאכת שלמה על משנה עירובין · Melekhet Shelomoh on Mishnah Eruvin 10:6
Open in the reader →1לא יעמוד אדם ברה"י וישתה בר"ה וכו'. כולהו מתני' בפט"ו דהלכות שבת סי' ב' ג' ובטור א"ח סי' ש"ו ושנ"א ומייתי לה בגמ' דשבת פ"ק דף י"א ובפ' עושין פסין (עירובין דף כ'.) ובגמ' רישא רבנן דהכי אוקימנא לעיל להא דקתני עומד אדם ברה"י ומטלטל בר"ה כדכתבינן לעיל ולא גזרי' שמא יכניס והכא גזר שמא יכניס כר"מ א"כ סיפא ר"מ אמר רב יוסף בחפצים הצריכין לו אפי' רבנן מודו דגזרינן בהו דמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו הלכך משקין הללו צריכין לו וגזרי' דילמא יכניס אצלו וקשיא דתיפוק ליה דקא מעייל מר"ה לרה"י כמו משתין ורק מר"ה לרה"י ורש"י ז"ל תירץ לקמן דל"ד למשתין ורק דשותה עביד עקירה והנחה בחד רשותא דמשקים נחים בתוך פיו שהוא מקום פטור ואע"ג דחוזרין ונבלעין אין לחוש הואיל ונחו במקום פטור ואע"ג דבמקום שאין [בו] ד' (אמות) על ד' (אמות) אמרינן ובלבד שלא יחליפו התם גזרינן דילמא אתי לאפוקי בהדיא אבל הכא אי אפשר כלל שלא ינוחו מעט בפיו קודם שיבלע אבל במשתין ורק לא חשיב פיו מקום פטור כיון דפיו וגופו הם במקום אחד ולפירושו זה היה מותר להוציא [ראשו] ברה"ר ולרוק [כיון] דפיו במקום אחר הוי מקום פטור תוס' ז"ל שם פ' עושין פסין ועיין עוד שם ויש מזה בפסקי הרא"ש ז"ל: ועיין בהר"ן ז"ל פ"ק דשבת דף ק"א ושם בשלטי הגבורים ורמזתיו בפ"ק דשבת סי' ג':
2וכן בגת. אביי מוקי לה בגת שאינה גבוה עשרה דהיא כרמלית דאי רה"י הא תנא ליה ואמר רבא היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזרה לגזרה אלא וכן בגת לענין מעשר כדפי' ר"ע ז"ל ופי' רש"י ז"ל ומתני' דקתני וכן בגת ר"מ היא וה"ק לא יעמוד ע"ג קרקע וישתה בגת בלא הפרשת מעשר אא"כ הכניס ראשו ורובו לגת. וכן פירשו תוס' ז"ל דהיינו כר' מאיר:
3קולט אדם וכו'. בטור א"ח סי' שנ"א:
4למטה מעשרה טפחים. גרסי' וה"ק וכוליה לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט וכן הוכיחו רש"י ותוס' ז"ל וכתוב בב"י שם סי' שנ"א ודברי רבינו יעקב בזה הם על פי פירוש רש"י ז"ל דקולט אפי' למעלה מעשרה שרי והא דתני למטה מעשרה משום שריותא דצנור במצרף הוא דמצרף היינו שמחבר ידו לצנור לא שרי אלא דוקא למטה מעשרה דליכא למיגזר באינו רחב ד' אטו רחב ד' משום דאפילו אם הוא רחב ד' כרמלית היא כיון שאינו גבוה עשרה אבל למעלה מעשרה אסור לצרף אפי' אינו רחב ד' גזרה אטו רתב ד' דהוי רה"י כיון שהוא למעלה מעשרה ע"כ ומבוארין בפי' רש"י ז"ל בגמ'. ואית דגרסי למעלה מעשרה ובסיפא דמתני' נמי אית דגרסו ומן הצנור ומכל מקום בוי"ו וכבר דחה אותם רש"י ז"ל אלא ה"נ מ"מ וכדפי' ר"ע ז"ל: והרי"ף והרמב"ם וה"ר יהונתן ז"ל גרסי למעלה מעשרה טפחים ומן הצנור מכל מקום ושותה ומפני אהבת הקיצור לא העתקתי פירושו דרבינו יהונתן ז"ל אבל בגרסת הגמ' דגרסי הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאוקי לה רב נחמן במזחלה של שלשה עשר טפחים ולא יותר נראה דלא גריס ה"ר יהונתן ז"ל כותייהו אלא כגרסת רש"י ז"ל דגריס הכא במזחלה פחות משלשה עסקינן וכו' וכן ראיתיה ג"כ בהרא"ש ז"ל:
5בפי' ר"ע ז"ל ובגמ' מוקי לה כשאין בצנור ד' על ד'. אמר המלקט פי' רש"י ז"ל דאם יש בצנור ד' ברוחב אסור לצרף ואע"ג דלמטה מעשרה הואי ולבוד נמי ליכא אפ"ה כרמלית מיהא הוי ומפיק מכרמלית לר"ה ע"כ פי' שהרי חלק רשות לעצמו: