מלאכת שלמה על משנה עירובין ד:ג

1מי שיצא ברשות כו'. שם ספכ"ז ובטור א"ח סי' ת"ז:

2יש לו אלפים אמה לכל רוח. ירושלמי דאל"כ מה אנן אמרין יעשה כמי שיצא באונס ולא יהיה לו אלא ד' אמות לפום כן צריך מימר יש לו אלפים אמה לכל רוח ע"כ:

3ואם היה בתוך התחום כאילו לא יצא. בגמ' פריך מאי כאילו לא יצא הא ודאי יצא דהא עדיין בתוך התחום הוא. ומפרש לה רב שימי בר חייא כמו שפי' ר"ע ז"ל משום דסבר הבלעת תחומין מילתא היא וכיון דמיבלען הני אלפים שנתנו לו חכמים ליוצא ברשות בתחומיה וממטי ליה לגו תחומיה הוו להו כחד תחומא וכמאן דלא נפיק מתחומא הוא. דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בסוף פירקין וס"ל דהבלעת תחומין לאו מילתא היא אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה כגון הכא מודו ליה. ורבה מפרש דה"ק אם היה עדיין בתוך תחום ביתו חוזר לביתו והרי הוא כאילו לא עקר רגליו ולא אמרינן ממקום שנאמר לו יש לו אלפים לכל רוח והאי כאילו לא יצא אביתו קאי והא קמ"ל דלא תימא כיון דעקר לצאת ברשות ורבנן תקון ליה אלפים ממקום שנאמר לו לכל רוח ה"נ אע"ג דקאי בתחומו לימדוד ליה מהתם ואי בעי למיפק ליפוק קמ"ל דלא אלא מעירו מודד אע"ג דלא ניחא ליה דכאילו לא יצא מביתו דמי לגמרי:

4שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן. גמ' ואפי' טובא יותר מד' אלפים אמה והא אמרת רישא אלפים ותו לא ומאי קושיא דילמא להציל שאני ורישא דמתני' איכא לאוקמה בעדות החדש ובחכמה הבאה לילד אבל הכא להציל מאויבים יש לחוש שמא ירדפו אחריהם הלכך אפי' טובא נמי יכנסו לעיר. אלא אי קשיא הא קשיא דתנן בפ' שני דר"ה בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין ר"ג הזקן שיהיו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד והבא להציל מיד הגייס וכו' יש להם אלפים אמה לכל רוח אלפים אמה ותו לא והאמרת וכל היוצאים להציל חוזרין למקומן ואפי' טובא אלא אמר רב שחוזרין בכלי זיינן כלומר היתר אחר אתא לאשמועי' וכדתניא בראשונה היו מניחין כלי זיינן בבית הסמוך לחומה פעם אחת הכירו בהן אויבים שיצאו חוץ לעיר ורדפו אחריהם ונכנסו ליטול כלי זיינן ונכנסו אחריהם אויבים ודחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן האויבים באותה שעה התקינו שיהיו חוזרין בכלי זיינן. ונראה מפי' הרמב"ם ז"ל ור"ע ז"ל דגרסי' שכל היוצאים וכו' אבל בגמ' לא משמע דגרסי' רק וכל בויו. וביד פ' שני דהלכות שבת סי' כ"ג: