מלאכת שלמה על משנה עירובין ו:א

1הדר עם הנכרי וכו'. ביד פ' ששי דהלכות עירובין סי' ט' ותוס' פ"ק דחולין דף ה'. ורוב דיני פ' זה בטור א"ח סי' שע"ח וסי' ש"פ וסי' שפ"א וברא"ש סי' שפ"ב וסי' שפ"ה:

2הרי זה אוסר עליו. ל"ג דברי ר"מ במתני' אפי' שמתוך סוגית אגמ' וגם מהרי"ף ז"ל מוכח דת"ק דמתני' היינו ר"מ וכן בירושלמי ליתיה וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו: ובגמ' בברייתא אמרי' חצרו של גוי כדיר של בהמה ולא אסר מידי ורמינן עלה ממתני' דקתני ה"ז אוסר עליו ומשני לא קשיא הא דליתיה לגוי אז לא אסר ומ"מ אם יש שם ישראל אחר דר שם אוסר על כל ישראל להוציא מביתו של גוי לחצר ואפי' ליתיה לישראל. הא דאיתיה לגוי אסר. וישראל דכי איתיה אסר משום דדירתו דירה כי ליתיה נמי גזרו ביה ביה רבנן אבל גוי דכי איתיה לא אסר אלא משום טעם שמא ילמוד כי איתיה אסר כי ליתיה לא אסר ופרכי' וכי ליתיה לגוי לא אסר והתנן לקמן בפ"ח המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל אוסר ומשנינן התם דאתי ביומיה שהלך למקום קרוב ויבא בו ביום ואי שרית להו קודם שיבוא מטלטלין נמי אחר שיבוא ולא מסקי אדעתייהו:

3ר' אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה. משמע דאתרוייהי קאי ראב"י אנכרי ואכותי וא"ת והרי כותים דלא שייך בהו טעמא דחשידי אשפיכות דמים כדמוכח בפ"ק דע"ז וכו' וא"כ שכיחי דדיירי וניגזור בחד ואין לומר דראב"י סבר דכותים גירי אריות הם וחשידי דהא אפילו למ"ד גירי אריות הם לא חשידי מדפריך התם בע"ז וכו' ואור"י דעיקר תקנה משום נכרי איתקן שמא ילמד ממעשיו ולא משום צדוקי וכותי ואגב שאסרו בגוי אסרו נמי בכותי וצדוקי וכיון שלא נאסר אלא ע"י גוי לא החמירו בהן יותר מן הגוי תוס' ז"ל: