מלאכת שלמה על משנה גיטין ו:ב

1האשה שאמרה התקבל לי גיטי ואיתה בתוס' פ' מרובה (בבא קמא דף ע') וביד רפ"ו דהלכות גירושין ובטור א"ה סי' ק"מ:

2שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע בגמ' פריך לרב חסדא דס"ל גבי בעל אומר לפקדון נתתי הגט ביד השליש והשליש אומר לא כי אלא לגירושין דשליש נאמן פרכי' עליה ממתני' דאמאי בעי עדים כלל לא בקבלה ולא באמירה תיסגי באמירת השליח בלבד דהא הימניה בעל ואשה נמי ומהדרינן מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהמניה הא קרעו ואע"פ שהקרעים בידו בפנינו אין שליש אא"כ השלישות בידו דמגו דאי הוה בעי עביד השתא מאי דקאמר נאמן נמי על אמירתו אבל זה שקרעו אין בידו למוסרו בידה. ופרכי' תינח בפנינו אמרה בדין הוא דצריך שנים אלא קבל למה לי לאתויי עדים שראוהו מקבלו מיד הבעל והרי הוא בידו בפנינו והא ודאי קבליה [הגה"ה ומשמע דלקבלה יהביה ניהליה ולא להולכ' ע"כ] ומשני דמתני' ר"א היא דאמר אין גט כשר בלא עידי מסירה ולכך לא סגי במה שראיהו בידו שלם כיון שלא ראו הקבלה כך פי' רש"י ז"ל וכתבו עליו תוס' והר"ן ז"ל דלא נהירא דהא אמרינן בפ' השולח לא צריכא אלא לר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי תקינו רבנן עדי חתימה משום דזימנין דמייתי סהדי או אזלי למדינת הים ולקמן בפ' המגרש תנן במילתיה דר' אלעזר גוביה שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם אלא ודאי הכא מיירי בשאין עדים חתומין אבל אם עדים חתומין בו כשר אפילו אין כאן עדי מסירה לפנינו דמסתמא נמסרי בפני עדים ונעשה כדין ובעי' בו בגמרא לברורה למתני' דלמה לי למקרעיה ומשני משום דבשעת השמד שנו כי' שגזרו על המצות ויש שיטה אחרת בסוגיא זו להרי"ף ז"ל ע"ש בהר"ן ז"ל:

3אפילו הן הראשונים והן האחרונים א"ת מאי ואפילו אדרבא הכי עדיף טפי דלא הוי חצי דבר וי"ל משום דבכת אחת דומה לשקר דהיכי מיתרמי שהיו בשעת אמירה ובשעת קבלה וגבי גט הוה לן למיחש שמא שכרתם האשה כדאשכחן בסוף פירקין באומר אמרו דחיישינן שמא תשכור עדים והדר קאמר או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהם אפילו לאותו יחידי לא חיישינן שמא שכרתו וא"ת לר' עקיבא דאמר במרובה ובחזקת הבתים דבר ולא חצי דבר היכי מכשירינן הכא שתי כיתי עדים וי"ל דלמ"ד בגמרא שליש נאמן לומר לגירושין נתת לי הגט לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה וכוליה דבר הוא ואפילו למ"ד בעל נאמן לומר לפקדון נתתי לך הגט ה"מ כששלשתם בעיר בעל שליש ואשה דאמרינן אי איתא דלגרושין יהביה בעל לשליש ולא לפקדון לדידה הוה יהיב לה הלכך כיון דאם אין שלשתם בעיר לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה כוליה דבר הוא תוס' ז"ל וז"ל הר"ן ז"ל ואיכא למידק מאי אפילו אדרבא הכי עדיף טפי דבשני כתי עדים מיחזי כחצי דבר אע"ג דלאו חצי דבר הוא שהרי מכיון שמינתו שליח נעשה ידו כידה ולכשיתן לו תתגרש מיד מ"מ כשהן הראשונים והם האחרונים עדיף טפי דליכא לספוקי במידי. וי"ל דסד"א מיחזי כשקרא שהיאך אפשר [פי' עיין בתוי"ט] וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו והרמב"ן נר"ו כתב דהכא לא הוי תני דבר דכיון שמנתו שליח נעשה ידו כידה מעכשיו ולכשיתן לו תתגרש ]מידן וכן אלו שראו שקבל כאילו ראו שקבלה היא בעצמה שהרי ידו כידה ומ"מ טפי הוה עדיף כשהראשונים הם האחרונים דלא מיחזי מיהא החצי דבר ותרצו בתוס' כשהראשונים הה אחרונים הייתי אומר שיש לחוש לדבר קצת דדיבר רחוק הוא שילווהו עדי האמירה עד מקום הקבלה קמ"ל והרמב"ן נר"ו כתב בכאן לשון אפילו לאו לרבותא אלא למעט בעדים והכי קתני צריכה שתי כיתי עדים ואם רצו והולכין למקום הבעל אינה צריכה אלא כת אחת ע"כ:

4נערה המאורסה ירושלמי ר"פ שני דקדושין. ופי' רש"י ז"ל בקדושין פ' שני דף מ"ג במהדורא שנית דה"ה לקטנה והא דפליגי בנערה להודיעך כחו דר' יהודה ע"כ. וכן בתוס' שם וכאן. וכתב הר"ן ז"ל וטעמא דמילתא דכיון דנערה נמי ברשות אביה היא ואפ"ה היא עצמה מקבלת את גיטה אף בקטנה י"ל כן כל שיש בה דעת דמציא זכיא לנפשה וכן דעת הרז"ה ז"ל אבל הרי"ף ז"ל דעתו כפי מה שפירש רש"י ז"ל כאן דהיא פי' דוקא הנערה יש לה יד דהא גדולה היא ואם היתה יתומה היא מהוה את עצמה והיא מקבלת את גיטה והשתא נמי לא שנא אלמא ס"ל לרש"י ז"ל דדוקא נערה אבל קטנה לא ואפילו יש בה דעת. וכן דעת הרי"ף ז"ל דקטנה אביה מקבל גיטה ולא היא אפילו יש בה דעת וכתב הר"ן ז"ל. כאן וגם בפ' האיש מקדש דף תר"מ תירוץ בעד הרי"ף ז"ל דלא תיקשי ליה מההיא סוגיא דפ' שני דקדושין וכתב עוד שהרמב"ן ז"ל תירץ עוד ואמר דלרבא דהוה ס"ל התם דנערה עושה שליח לקבל גיטה הוה ס"ד דיד אביה יד יתירה הוא דזכי ליה רחמנא ולטעמיה אפשר דאפילו קטנה נמי מקבלת גיטה בחיי אביה ואיהו הוא דהוה ס"ד לאוקומה למתני' בשיש לה אב אבל כיון דקיימא לן כרב נחמן דפשט ליה דאין עושה שליח אין נערה במקום אב אלא כשליח שמנתה תורה לפי שירדה תורה לסוף דעתו של אב שאין לו קפידא בגירושין שישנן בעל כרחה ומעתה קטנה שאינה בתורת שליחות ואין לה יד בשל אחרים כלל אביה ולא היא דהדרינן לפשטא דמתניתין דתנן נערה ולא קתנו קטנה להודיעך כחו דר' יהודה דאם איתא דלרבנן אפי' קטנה כחה דהתירא הוה עדיף ליה לאשמועינן ועוד סייעיה הרמב"ן ז"ל לדברי הרי"ף מדגרסי' בירושלמי בפירקין דהתקבל גבי הך מתני' נשאת היא ולא אביה קטנה אביה ולא היא נשאת היא ואביה אם יש בה דעת היא ולא אביה פירוש מתני' אתא לפרושי דדוקא נקט מאורסה דאילו נשואה היא ולא אביה דמשנשאת אין לאביה רשות בה ודוקא נמי נערה דאילו קטנה מאורסה אביה ולא היא נשאת היא ואביה כלומר היא ואביה שוין בדבר פי' שלא היא ולא אביה ובקטנה שאין בה דעת עסיקינן ואם יש בה דעת היא ולא אביה ומדמפליג בסיפא בין יש בה דעת לאין בה דעת ש"מ דרישא דקטנה בין יש בה דעת בין שאין בה לעולם אביה ולא היא כדברי הרי"ף ז"ל וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל ולפי שיטה זו הא דתנן וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ופירשנו על דעת ר"ת ז"ל דאינה יכולה להתגרש ע"י עצמה קאמר בקטנה שאין לה אב עסיקינן דכשיש בה דעת מתגרשת ע"י עצמה וזו אינה יכולה להתגרש דאי בשיש לה אב אפילו בשיש לה דעת נמי אביה ולא היא ולר' יהודה נמי בשאין לה אב איצטריכא דהא סיפא ככולי עלמא אתיא עכ"ל ז"ל. ושם בגמרא אמר ריש לקיש כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקדושין ור' יוחנן אמר מחלוקת לגירושין אבל לקדושין דברי הכל אביה ולא היא גירושין דבעל כרחה בין היא בין אביה לרבנן קדושין דמדעתה דהא בעינן דעת מקנה אביה ולא היא ומתני' דהתם ר"פ האיש מקדש האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו כו' דשמעת מינה בו ולא בה ד"ה היא. וביד ר"פ שני דה"ג סי' י"ח:

5ר' יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת גרסי' וכן הגיה ה"ר יהוסוף ז"ל ופי' רש"י ז"ל שם בקדושין באחת בגוף אחד ע"כ. וכן פי' ג"כ הר"ן ז"ל ובהא פליגי ת"ק ור' יהודה דת"ק סבר ידא יתירתא זכי לה רחמנא ור' יהודה סבר במקום אביה יד דילה לאו כלום היא ופירשו תוס' ז"ל יד יתירה זכי לה רחמנא היינו יד האב דיד עצמה עיקר שיש לה בבגרות ולא ניתן לה יד האב לבטל כח ידה ור' יהודה סבר דבטל כח ידה וניתן לה יד האב ע"כ. אבל במהדורא ראשונה פי' רש"י ז"ל נערה המאורסה דוקא נערה אבל קטנה דוקא אביה ולא היא אם יש לה אב וכמו שכתבנו והא דאמרינן בגמ' רבנן סברי יד יתירה זכי לה רחמנא היינו יד עצמה שניתוסף לה כשהיא נערה דכשהיתה קטנה לא היה לה יד כי אם יד האב ור' יהודה סבר וכו' וכתב בחדושי הרשב"א ז"ל דהראב"ד ז"ל כתב ג"כ שם בקדושין דדוקא נערה אבל קטנה אביה ולא היא ומתני' דקתני קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה הא כשיגיע גט לידה מיהא מגורשת אע"פ שיש לה אב כדמשמע התם מוקמי' לה דוקא בשנתן לה אביה רשות לקבל את גיטה דה"ל כמי שמוחל לה אוחו זכות שיש לו עליה לאותה שעה והרי היא ברשות עצמה בשעת קבלת הגט ואין פירושו מחוור בעיני דאי בנותן רשות מאי קא דייק ממתני' הא נערה ה"ז גט שאני התם דנתן לה אביה רשות ומיהו בעיקר הדין כך נראית סברתו של הרב אלפסי ז"ל שכתב וכו' ע"כ:

6וכל שאינה יכולה וכו' סתמא היא בין לת"ק בין לר' יהודה ודעת רש"י ז"ל דאינה יכולה להתגרש כלל אפילו ע"י אביה אבל ר"ת ז"ל חולק עליו וס"ל דע"י אביה ודאי מתגרשת והביא ראיות לדבר והיא דעת רבינו האי גאון ז"ל בתשובותיו והיא ג"כ דעת בעל ההלכות בהלכות מיאון וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל ולשון משנתנו מוכיח כדברי רש"י ז"ל דקתני אינה יכולה להתגרש דמשמע אינה יכולה כלל לא ע"י עצמה ולא ע"י אביה ע"כ. ובברייתא בגמרא תניא איזוהי קטנה שהיא יודעת לשמור את גיטה כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר. ובגמרא אמר רבא שלשה מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתגרשת ע"י עצמה אע"פ שאביה קבל קדושי' שהן קדושי התורה וק"ק אמאי לא תני במתני' וכל שאינה יודעת לשמור את גיטה וכו' כדתני בברייתא ודוחק לומר דמשום דבעי למיתני אינה יכולה להתגרש נקט נמי וכל שאינה יכולה דהא בפי"ג דיבמות נמי סימן ב' נקט נמי גבי קדושין כל שאינה יכולה לשמור את קדושיה אינה צריכה למאן. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והן כבר שית כבר שבע כבר תמני כבר תשע כבר עשר כל חד וחד לפום חורפיה וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון פי' אבל פחות מזמן זה אינה צריכה אפי' מיאון הגיע לעונת נדרים וכו' וזו היא גרסת הרי"ף ז"ל אבל רש"י ז"ל גריס במדה ראשונה וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון ובמדה שנית גריס וכנגדו בקטנה מתגרשת ע"י עצמה אע"פ שאביה קבל קדושיה והקשה הר"ן ז"ל וא"ת היכי מפליג בין שיעור גירושין לשיעור קדושין דהא כי חד לישנא אתמר בהו דהכא תנן כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש והתם נמי בפ' ב"ש דיבמות תנן כל שאינה יכולה לשמור את קדושיה אינה צריכה למאן הא יודעת צריכה למאן וי"ל לפי גרסת הרי"ף ז"ל דהיינו טעמא משום דבקדושין איכא קדושי כסף שהן צריכין שמירה מעולה ומש"ה בעי שתגיע לעונת הפעוטות אבל בגט שאינו צריך שמירה כל כך בצרור וזורקו אגוז ונוטלו סגי ולפי גרסת רש"י ז"ל י"ל שלא רצו להתיר אישות דאורייתא בפחות מעונת הפעוטות אבל בקדושין למיאון הקדימו הזמן שאין כאן צד קולא עכ"ל ז"ל: