מלאכת שלמה על משנה גיטין ז:ד

1לא תתיחד וכו'. פ' שני דכתובות דף כ"ז. ופי' רש"י ז"ל לא תתייחד עמו דחיישינן שמא בעל לשם קדושין ולמאן דלא חייש נמי מ"מ פנויה היא ואסור להתייחד עם הפנויה ע"כ ופי' עוד הר"ן ז"ל וז"ל אבל לאו משום גט ישן אתינן עלה דכיון דלרבנן דקיימא לן כותייהו אם מת הרי היא מגורשת מעכשיו וכדאיתא בברייתא בגמרא תו ליכא משום גט ישן דלא חיישינן להכי אלא כשילעיזו עליה דגיטה קודם לבנה ואינו כן אבל הכא שהיא מגורשת גמורה לרבנן אם ילעיזו עליה כדין ילעיזו עליה ומיהו לר' יהודה דסבר דבנתיים הרי היא כאשת איש לכל דבריה ודאי ליכא למיחש משום קדושין ולדידיה היינו טעמא דחיישינן משום גט ישן עכ"ל ז"ל וראיתי להעתיק הנה בארך כל דברי הרשב"א ז"ל שבחדושיו וז"ל לא תתייחד עמו וכו' ירושלמי תני אף המסוכן א"ר יעקב בר אחא מעשה היה כיון שבעל מת:

2אלא ע"פ עדים ואפי' ע"פ עבד אפי' על פי שפחה. כלומר מפני שהוא בוש מלשמש בפניהם חוץ משפחתה מפני שלבו גס בה ואינה בושה ממנה ודוקא בשיש שם עדים שראוה שנתייחדה וטעמא דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה והכין איתא בירושלמי דגרסינן התם נתייחדה עמי בפני שנים צריכה ממנו גט שני באחד אינה צריכה ממנו גט שני באחד בשחרית ובאחד בין הערבים זה היה מעשה ושאל ר' אלעזר בן תרידא את חכמים ואמרו אין זה יחוד ולפיכך אם אין שם עדים עמהם או אפילו עבד ושפחה דאחרים הוה אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אבל עכשיו מימר אמרינן כיון שידענו שיש שם עבד ושפחה לא נתעסקו בדבר אחר אבל שפחה דידה גיסא בה וחוששין שמא נתעסקו בפניה אא"כ אמרה דלא נתעסקו דהתם ודאי מהימנא דתרתי לא עבדא כדאיתא בפ' האשה שנתאלמנה ולפי מה שפסק רבינו אלפסי ז"ל כרב פפא דאמר התם כאן בשפחה דידה כאן בשפחה דידיה כלומר דשפחה דידה אפי' העידה בפירוש לא מהימנא דעבידא דמשקרא דשפחתה כגופה וכברייתא דקתני הכי התם הכא נמי לא מהימנא אלא במסיחה לפי תומה וכן נמי פסק הנגיד ז"ל אבל עבד ושפחה אין נאמנין לומר שלא נתייחדה כלומר שהם היו עמהם והכי איתא בירושלמי ועבד ושפחה נאמנין פי' בתמיה יודעין הן העדים שבשעה שנתייחדה עמו שהיה שם עבד ושפחה וטעמא דמתני' דקתני לא תתייחד עמו פרש"י ז"ל משום שמא יבא עליה דאיכא למ"ד חיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני ולמאן דלא חייש מ"מ פניה היא ואסור להתייחד עם הפנויה ואין טעם משום גט ישן שכבר מסרו לה קודם לכן כלומר שאין חוששין לגט ישן בשאמר לה מהיום אם מתי או מהיום ולכשתעשי כך משום דכיון שאם מת או תקיים תנאו נתגרשה למפרע אין חוששין לו כמו שאין חוששין במי שגירש את אשתו בגט גמור מהיום ואח"כ נתייחדה עמו ובפי' למ"ד לא תנשא בו לכתחלה וכ"ש למ"ד אם נתגרשה בו תנשא לכתחלה והא דאמרינן ה"ז גיטיך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט וכו' ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה דאלמא אם נתייחד הוי גט ישן י"ל דהתם בדלא אמר לה מהיום ולסוף שלשים יום הוא דנתגרשה והלכך כשנתייחד בנתיים ה"ל כאילו נתייחד בין כתיבה לנתינה והר"א אב ב"ד ז"ל פירשה בשלא מסרו לה אלא ביד שליש ואין הלשון מתחוור לפירושו דהרי זה גיטיך שנתנו לה משמע ולספרים דגרסי בה ע"מ שאעבור מנגד פניך אין לך לומר כלשון הראשון דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי אלא על כרחין בשנתנו ביד שליש ומיהו לפירוש ר"ח ור"ת ז"ל שפירשו הא דתנן הכא מה היא באותן הימים דקאי אמהיום אם מתי מעכשיו אם מתי כמו שאני עתיד לכתוב בסמוך אי אפשר לפרש טעמא דמתני' משום חשש קדושין שהרי לר' יהודה אינה מגורשת כלל מעכשיו אפילו לכי מאית אלא הוי טעמא משום גט ישן דכיון דלא הוי גט אי לא מאית חיישינן ביה נמי לגט ישן וכן פירשה רש"י ז"ל בפ' האשה שנתאלמנה והקשו בתוס' לפירוש זה מדמייתינן עלה בגמרא ברייתא דראוה שנתייחדה עמו באפלה וכו' כדמפרש בה טעמא משום חשש קדושין דלכאורה משמע דמתני' נמי מההיא חששא הוא ותרצו דלר' יוסי יש לפרש דהוי טעמא נמי משום חשש קדושין ולדידיה איכא משום תרי חששות דכיון דקאמר דהוי מגורשת ואינה מגורשת מספק אם היא מגורשת איכא משום חשש קדושין ואם אינה מגורשת איכא משום גט ישן ולכי מאית הוי גיטא כלומר גט גמור מדקתני רישא מת ה"ז גט והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה ולתרווייהו קא פריך דכיון דלר' יהודה הויא כאשת איש גמורה מחיים דבעל אלמא לדידיה כל שאמר מהיום אם מתי כמו שאמר מהיום ולאחר מיתה דמי וקסבר דחזרה הוי ולר' יוסי מספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי והלכך מחיים מגורשת ואינה מגורשת א"כ לדידהו אף לאחר מיתה לא הוי גיטא. ופריק רבא מעת שאני בעולם ופי' רש"י ז"ל דר' יהודה ור' יוסי לאו אמהיום אם מתי דמתני' קיימי דהתם ודאי לכי מאית איגלאי מילתא דמשעת נתינה הוי גט והבא עליה פטור לגמרי אלא ר' יהודה ור' יוסי באומר ה"ז גיטיך מעת שאני בעולם קמיפלגי כלומר מעת אחרון שהוא בעולם יחול הגט הלכך לר' יהודה עד שעה הסמוכה למיתתו לא הוי גט ומעיקרא אשת איש גמורה היתה והבא עליה במזיד נהרג בשוגג מביא חטאת דר' יהודה סבר יש ברירה וכדדייקינן מיהא מתני' בר"פ כל הגט ור' יוסי סבר משעת נתינה מספקא מילתא דילמא שעה זו היא סמוכה למיתתו ואע"ג דחיי טפי אין ברירה והלכך כל שעה הוי ספק גט והבא עליה באשם תלוי קאי ומפרש ג"כ תנא ובלבד שימות דאף לר' יוסי דאמר מגורשת ואינה מגורשת דוקא בשמת אבל אי לא מיית איגלי מילתא למפרע דלא הוה גט וחייב חטאת. ואין פי' זה מחוור דהיאך באה השאלה במשנתנו מה היא באותן הימים במה שלא הוזכר במשנה ונצטרך לומר דמשנתנו חסורי מחסרא והכי קתני ואם הדברים כן ה"ל לרבא לפרושי בהדיא מתני' חסורי מחסרא וה"ק ועוד דברייתא דאיתיה בסמוך ימים שבנתיים בעלה זכאי במציאתה וכו' כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר בעילתה ספק מגורשת היא בתוספתא דאמהיום אם מתי היא שנויה דתניא התם זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ימים שבנתיים זכאי במציאתה ובמעשי ידיה וכו' אלמא לאו באומר מעת שאני בעולם היא. ועוד קשה לפירושו דאי ר' יוסי לית ליה ברירה אף כשנתרפא הוה לן למימר דלא מיחייב חטאת כי היכי דאמרינן לדידיה דאפילו חיי טפי לא מיחייב חטאת משום דבההיא שעתא דבא עלה מיהא הוה ספיקא אי שעה סמוכה למיתתו היא ומאי בלבד שימות דתני עלה ועוד כיון דלית ליה לר' יוסי ברירה אפילו כשמת לא להוי גט כלל כיון שאי אפשר לברר שעה שהוא חל וכדאיתא בפ' בכל מערבין. גמרא מתנה אדם על עירובו דלמאן דלית ליה ברירה לא חייל העירוב כלל כל היכא דשייך ביה דין ברירה ונראה מדברי ר"ח ז"ל שהוא גורס נעשה כאומר לו מעת שאני בעולם ואמתני' דמהיום אם מתי קאי כמשמעה דפשטא דמתניתין עכ"ל ז"ל:

3מה היא באותן הימים. תוס' שבת פ' במה בהמה (שבת ד' נ"ו) ורש"י פ"ק דיבמות דף י"ד פי' בלשון שני שזהו ספק אשת איש דאיתא התם בברייתא דפליגי בה ב"ש וב"ה ואע"פ שלא שנינו בה מחלוקת ב"ש וב"ה בלא תתייחד עמו אלא ע"פ עדים על כרחך נחלקו בה אותו מחלוקת שנחלקו במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי וכו' דלקמן ספ"ח. ותוס' ז"ל דחו שם אותו לשון דהא קחשיב התם בברייתא בהדיא פלוגתא דהמגרש ולנה עמו בפונדק. ואיתה בתוס' פ' בתולה נשאת (כתובות דף ט') ודפ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ט) ובגמרא פ' כל הגט (גיטין ד' כ"ה) וביד פ"ח דהלכות גירושין סי' ב' ובטור א"ה סי' קמ"ה וסי' קמ"ח וכתוב שם ויכול להתייחד עמה אפילו על פי עד אחד אפילו הוא עבד ושפחה חוץ וכו' וכתב שם בית יוסף ועל כרחין בפני עדים דקתני במתני' לאו דוקא דבעד אחד סגי וכדקתני סיפא ואפילו עבד ואפילו שפחה ומאי עדים עדים דעלמא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח ה' ז' לא יתייחד וכו' אלא בפני עד ואפילו עבד ואפילו שפחה וכו' ע"כ. בפי' ר"ב ז"ל מה היא באותן הימים לאו ארישא קאי אלא מילתא באפי נפשיה היא באומר לה במסירת הגט ה"ז וכו'. אמר המלקט ר"ח וכן ר"ת ז"ל הכריחו דקאי ארישא כפשט הלשון וגם דקתני בהדיא בתוספתא מהיום אם מתי הימים שבנתיים ר' יהודה אומר הרי היא כאשת איש וה"פ דמאי דמשני רבה בגמרא באומר מעת שאני בעולם פי' נעשה כאומר בכא"ף מעת שאני בעולם כלומר מהיום דקאמר היינו מחיים שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו ולדידיה ברישא דלא תתייחד וכו' [עי' בתוי"ט] ועיין עוד בתוס' שם בפ' כל הגט (גיטין דף כ"ה) ובברייתא ר' יהודה אומר כאשת איש לכל דבריה ובעלה זכאי במציאתה ובמעשי ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומיטמא לה אם הוא כהן כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט שרי אם מת דסמוך למיתה הוי גט ר' מאיר אומר בעילתו תלויה ואם מת איגלאי מילתא דגרושה משעת המסירה והבא עליה פטור ואם לא מת הבא עליה בחטאת ר' יוסי אומר בעילתו ספק והבא עליה באשם תלוי וחכמים אומרים מגורשת ואינה מגורשת ובלבד שימות ולר' יוסי דלא קרי לה מגורשת ואינה מגורשת לית לה מזוני דקיימא לן דכל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ואע"ג דר' יוסי דמתני' תנא מגורשת ואינה מגורשת תרי תנאי אליבא דר' יוסי והיינו חכמים דברייתא כן פי' רש"י ז"ל. אבל הרי"ף ז"ל גורס בברייתא במילתייהו דחכמים וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר וכמו שכתב עליו הרא"ש ז"ל וא"כ נראה שג"כ היה גורס בגמרא חכמים היינו ר"מ וז"ל הר"ן ז"ל שבדפוס שאלוניקי וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ובלבד שימות דמהיום משמע להו מיום המסירה ופרכינן בגמרא חכמים היינו ר"מ ומשנינן דאיכא בינייהו הא דר' זירא דא"ר זירא כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה דלר"מ כיון דאגידא גביה בחייו הרי היא כספק מגורשת דעלמא ולרבנן כיון שהדבר עומד להתברר אין הבעל חייב במזונותיה ע"כ. אח"כ מצאתי בספר המאור בדף תקצ"א שכן הגרסא בספרי ספרד ובספרים הבאין מן הישיבה ע"ש ובירושלמי רמי דר' יהודה אדר' יהודה ומשני לה וכמו שכתבתי רפ"ק דיומא: