מלאכת שלמה על משנה גיטין ח:ח

1כתב הסופר גט וכו'. תוס' פרק המביא תניין (גיטין דף י"ט) והגרסא בירושלמי כתב הסופר וטעה ונתן גט וכו'. וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכן הוא ברב אלפס ובהרא"ש ז"ל וגם בגמרא בפִּסְקא וכן בכמה דוכתי אבל מכל מקום סתמו ודאי כפירושו וביד שם פ' עשירי סי' י"א ובטור א"ה סימן קנ"א:

2ר' אלעזר אומר בלתי יו"ד גרסינן ליה:

3אם לאלתר רב אדא בר אהבה מפרש למתני' כדפי' רעז"ל אבל רב יהודה אמר שמואל מפ' כל זמן שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ומאי שני דקתני מתני' זכות הראויה להנשא לשני משיצאת מלפני העדים בחזקת מגורשתי וכתב הרי"ף ז"ל ומסתברא כדקא פריש רב אדא בר אהבה דלישנא דסיפא דמתני' דייקא כותיה ואע"ג דפריק שמואל שנוייא בעלמא הוא ולא סמכינן אשנוייא ע"כ. ועוד הוסיף הרא"ש ז"ל וז"ל ועוד דלא מסתבר טעמא דשמואל כלל דלאחר שעמדו אמאי חייש ר' אלעזר מה קניניא שייך הכא אם הם מתחרטין על הגט יכול לקדשה פעם שנית ע"כ: בפי' רעז"ל דאמרינן קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שנשאת הוא פי' רש"י ז"ל וכתבו עליו התוס' וא"ת מה קנוניא שייך דכיון שנשאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה וי"ל דפעמים שאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל ומקשו הכא הך מתני' היכי משכחת לה דהא אמרינן בפ' המביא תניין דהני בי תרי דיתבי קמייהו צריכין למקרייה לגיטא ומוכח התם דאי לא קריוה אינה מגורשת מדפרכינן התם מברייתא דקתני ה"ז מגורשת ולא פרקינן לה בדלא קריוה וכיון שכן במאי עסקינן אי דלא קריוה בלאו הכי נמי תצא מזה ומזה ואי בדקריוה היכי הוחלף הגט בשובר וי"ל דמשכחת לה בקריוה ואחר מכאן הוחלף ואף על פי שקראוהו מתחלה קנסינן ליה משום דאיבעי לה לאקרויי גיטא סמוך לנתינה מיד או תכף אחר נתינה ומהא משמע דאע"ג דאמרינן בפ' המביא תניין דאע"ג דעייליה בעל לידה ואפקיה לא חיישינן דילמא חלופי חלפיה היינו לומר דבדיעבד מגורשת אבל לכתחלה חוזרין וקורין אותו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ג וכן היה נוהג ר"י ז"ל לקרות קודם נתינה ולאחר נתינה עכ"ל ז"ל:

4ולא נעשה התנאי. פי' אם לא נעשה התנאי אבל היכא דכתב גט לדביתהו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אע"ג דלא משתריא לעלמא מ"מ אפילו לב"ה אפסילא לה מן הכהונה דתניא ואשה גרושה מאישה אע"פ שלא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה: