מלאכת שלמה על משנה גיטין ט:א

1המגרש את (האשה) [אשתו] ואמר לה וכו'. ביד עד סוף סי' ב'. פ"ח דהלכות גירושין סי' ה' י"ו י"ז. ובטור אבן העזר סי' קל"ז וסי' קמ"ז:

2ר' אליעזר מתיר טעמיה דר' אליעזר דכתיב ואשה וכו' כדפי' רעז"ל והיינו טעמא דקאמר ר' יוחנן ור' ינאי משום זקן אחד אמר דטעמא הוי דאמר קרא והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר ה"ז מגורשת ורבנן אמרי האי איש לכל איש ואיש וכן הוא בירושלמי ובגמרא איבעיא לן האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר לה בגט אבל בע"מ שלא תנשאי או שלא תבעלי מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא או דילמא ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג ר' אליעזר עלייהו דרבנן אבל בחוץ מודי להו דהא שייר ליה בגט. וכתב רב אלפס ז"ל דפשט רבינא דחוץ הוא אבל בע"מ מודו ליה וכתב עליו הר"ן ז"ל ומיהו בגמרא לא אתמר בהדיא האי פשיטות אלא הכי מסקינן אלא לאו ש"מ חוץ הוא ש"מ אלא שהרי"ף ז"ל סובר דכיון דבבעיין אמרינן דאי האי אלא חוץ הוא בחוץ הוא דפליגי רבנן אבל בע"מ מודו ליה כי פשטינן דהאי אלא חוץ הוא ממילא משמע דבע"מ מודי ליה וה"נ מוכחא וכו' עד אבל אחרים אומרים דמדלא מסקינן כפשטא דבעיין ש"מ חוץ הוא אבל ע"מ מודו ליה משמע דאכתי מספקא אי פליגי נמי בע"מ. והעלה הוא ז"ל ולפיכך הדבר נראה להחמיר ולומר דאפילו בע"מ לא מודו רבנן לר' אליעזר ומידי ספקא מיהא לא נפיק ע"כ. ובגמרא מתני' דלא כר' יוסי ב"ר יהודה דאמר לא נחלקו ר"א וחכמים על המגרש את אשתי ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני או חוץ מפלוני שאינה מגורשת על מה נחלקו על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלוני שר' אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש וחכמים אוסרין. והכי נמי בגמרא איכא תנאי טובא איכא מינייהו מאן דמוקי פלוגתא דר"א ורבנן בחוץ ואיכא מאן דס"ל דבע"מ פליגי. וגם לענין קדושין פליגי ר' אליעזר ורבנן וכמו שכתבתי רפ"ק דיבמות ובגמרא בברייתא תניא מודה ר' אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו. והקשו תוס' ז"ל תימא למאן מודה דלרבנן דפליגי עליה לא הוי גט ואינה מותרת לשום אדם ע"כ:

3יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. בגמרא אמר חזקיה דמתני' ר"ש בן אלעזר היא דאמר גבי כנסי שטר חוב זה דבפירקין דלעיל עד שיטלנו ממנה ויחזיר ויתננו לה כדכתבינן לעיל ור' יוחנן אמר אפילו תימא רבי הא דילכון דהיינו רב כהנא אמר שאני הכא דאפילו רבי יוֹדֶה דצריך לחזור וליטלו הואיל וקנאתו בנתינה קמייתא ליפסל בו לכהונה הלכך אי לאו דהדר שקיל לה מינה לא מהניא אמירה שהרי כבר זכתה בו ע"מ תנאי ראשון אבל ההיא דהזורק לא זכתה בו כלום. וכתוב בבית יוסף בא"ה סי' קל"ז ולענין הלכה כתב הר"ן ופי' רש"י ז"ל דר' יוחנן בחיי חזקיה רבו נחלק עליו ולפי זה אפשר דלא קיימא לן כסתם מתני' לפי שאין הלכה כתלמיד במקום הרב אבל לדעת ר"י לאחר פטירת חזקיה נחלק עליו ולפי זה הלכה כר' יוחנן וכן דעת הרשב"א ז"ל ע"כ:

4ואם כתבו לתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. כתבו תוס' ז"ל דמשמע מדיוקא דמתני' דשאר מחקים כשרים בגט רק שיעשה קיום המחק קודם שריר וקיים ע"כ. [הגה"ה פי' רבינו ירוחם ז"ל בח"ב והקיום דהיינו וגיטא דנא כשר יכתבנו קודם כדת משה וישראל כי כדת משה וישראל במקום שריר וקיים עכ"ל ז"ל בהרחבת לשונו קצת ועיין עוד בשולחן ערוך א"ה סי' קכ"ה סעי' י"ט והוא לשון מועתק מהרמב"ם ז"ל פ"ד סי' ט"ו]: אבל הרשב"א ז"ל כתב שר"ח והגאונים ז"ל שמחק שמו ושמה פסול ואע"פ שמקויים ושאר המחקים אם נתקיימו כשר בדיעבד אבל לכתחלה לא ויש מי שהביא ראיה מן התוספתא שאפילו בשמו ושמה כשר לכתחלה עיין בהר"ן ז"ל. וכתב הרב המגיד ז"ל בפ"ד מהלכות גירושין ונהגו שלא לקיים מחק בגט להחמיר ע"כ. וכתוב עליו שם בכ"מ וגם בבית יוסף טור א"ה סי' קכ"ה ולפי זה כי דייקינן ממתני' דשאר מחקין כשרין בגט הוא בחד מתרי או שאינם מגופו של גט או שחזר וקיימו כמבואר בתוספתא ובירושלמי ע"כ. ובגמרא אמר רבא לא שנו דאם כתבו לתוכו פסול אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול: