מלאכת שלמה על משנה כריתות א:ב

1על אלו לאו דוקא דהא חסר פסח ומילה תוס' ז"ל. וביד רפ"א דהלכות שגגות:

2ועל שגגתן חטאת דמפיק ליה מע"ז דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וגו' דמיירי בע"ז דאמר מר שקולה ע"ז כנגד כל התורה דהא כתוב בה מצות וכתיב בה קרבן והקריבה עז בת שנתה וגמרינן מה ע"ז שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת כגון הני כריתות שוגג דעריות אמו וכו' כסבור שהיא אשתו והבא על הזכרים ועל הבהמה בשוגג כסבור לבוא על אשתו שלא כדרכה ובא על הזכר או על הבהמה ואח"כ נודע לו דזכר הוא או בהמה היא חייב חטאת:

3ועל לא הודע שלהן אשם תלוי דלא אתיידע אי בא על אשתו שלא כדרכה או זכר או בהמה והה"נ לאחריני: והאשה המביאה [הגה"ה פירש רש"י ז"ל חזר להשלים לפרש שגגת כל חד וחד ולא קאי כלל אלא הודע דפירש השתא. ותמהתי שאינו מוגה בתלמוד הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל] נמי דסבורה להביא אדם והביאה בהמה ונדה דסבור טהורה היא מגדף כסבור מברך הוא שם בן שתי אותיות ובירך שם בן ד' אותיות דאינו חייב אלא על שם של ד' אותיות. ע"ז כסבור זבוח וקיטור אמרה תורה ולא השתחוואה וניסוך דארבע עבודות אלה עבודות הם. מולך כסבור להעביר אדם אחר והעביר את בנו. בעל אוב נתכוון לכשוף אחר. שבת כסבור חול קדש כסבור בשר חולין הוא מקדש כסבור בית אחר הוא חלב כסבור שומן הוא. ודם כסבור טחול ל"א דם כסבור שדם חגבים או דם דגים הוא לשון מורי ז"ל. נותר ופגול כסבור כשר הוא. שוחט בחוץ כסבור בהמת חולין היא. מעלה לאחר איסור הבמות הקריב בבמה וכסבור במות אלו של צבור הן מותרות. ומוקים לקרא בבמת יחיד. פסח ויום כפור כסבור ימות החול הן שמן וקטרת נתכוון לסממנין אחרים ונמצאו שהן אותם סממנים הכתובים בתורה. אבל אומר מותר לגמרי דעוקר כל הגוף לאו שוגג הוא אלא אנוס הוא ופטור רש"י ז"ל. וכתבו עליו תוס' והרא"ש ז"ל דלא נהירא הא דקאמר אבל אומר מותר פטור דהא אמרינן השוכח עיקר שבת אינו חייב אלא אחת ומוקי לה בתינוק שנשבה לבין העו"ג ואין לך אומר מותר גדול מזה וההיא דבשגגה פרט לאומר מותר דגבי גלות י"ל דשאני התם דטובא שגגה כתיב ע"כ:

4חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו מפני שהוא בעולה ויורד בגמרא פריך ולתני נמי חוץ ממי שעבר עליו יוה"כ שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה וכדתנן לקמן בפ' בתרא ותירץ ר"ל כי קתני מידעם דאיתיה לחטאיה ורחמנא פטריה אבל עבר עליו יוה"כ ליתיה לחטאיה דהא כפר עליו יוה"כ ור"י תירץ דמתניתין במבעט דקאמר לא בעינא דניכפר עלי יוה"כ דאי הדר ביה בתר יוה"כ בעי לאתויי אשם תלוי ור"ל סבר מבעט נמי מכפר עליה יוה"כ ובפלוגתא דאביי ורבא האומר וכו'. אביי כר"י ורבא כר"ל. וביד פי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סימן י"ג ובפי"א דהלכות שגגות סימן ה':

5וחכמים אומרים אף המגדף מפריש בגמרא דמשום דשמעו ליה רבנן לר"ע דתני אוב ולא תני ידעוני א"ל מ"ש ידעוני דלא מייתי קרבן משום דלית ביה מעשה מגדף נמי לית ביה מעשה ור"ע סבר מגדף עקימת פיו הוי מעשה ובעל אוב הקשת זרועותיו הוי מעשה אבל ידעוני אפילו עקימת שפתים ליכא דהכנסת עצם ידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר מעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו וכל זה הוא אליבא דר"ל דס"ל דר"ע בעי מעשה זוטא אבל לר"י רביה דס"ל דר"ע לא בעי מעשה כלל ומתניתין דנקט אוב הה"נ ידעוני משום דשניהם בלאו אחד נאמרו וכו' כמו שפירש הרמב"ם ז"ל ורעז"ל קשה לרש"י ז"ל אליבא דר"י מאי דקתני אף ותוס' ז"ל תרצו דלדידיה נאמר דקאי אהאי דתני על אלו וכו' ועל לא הודע שלהן אשם תלוי חוץ מטומאת מקדש וקדשיו וקאמר אף המגדף אינו מביא על לא הודע שלו אשם חלוי ע"כ:

6יצא מגדף שאינו עושה מעשה נ"א שאין בו מעשה. ולר"ל בדין הוא דבעי למיתני יצא מגדף ובעל אוב אלא חדא מתרתי נקט ומגדף איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב כרת במקום קרבן דס"ל לר"ע דמגדף היינו מברך את השם וסמיך לקרבן ע"ז דלעיל מיניה בפ' שלח לך אימא מודו ליה לר"ע קמ"ל. ואיתה לפלוגתא דר' עקיבא וחכמים בפ"ד מיתות דף ס"ג ובתוספות כ"י מצאתי כתוב על סוגית התלמוד והברייתא דאיתא בגמרא דהכי קאמרי ליה רבנן לר"ע מי סברת מגדף היינו מברך את השם לא מגדף היינו עובד ע"ז אלא כרת במברך את ד' מנא להו דכתיב במברך את ה' ונשא תשאו וכתיב בפסח חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת ה"ג רש"י ז"ל. גמרא ת"ר את ה' הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם האומר גירפת את הקערה וחסרת קסבר מגדף מברך את ה' הוא ראב"ע אומר כאדם האומר גירפת הקערה ולא חסרת קסבר מגדף היינו עובד ע"ז ופירש רש"י ז"ל גרפת ריש מתחלפת בדלית קנחת את הקערה מן התבשיל וחסרת גם את העץ קסבר מגדף היינו מברך את ה' ומילתא רבא עביד שפשט ידו בעיקר. ולא חסרת קסבר היינו עובד ע"ז כגון משורר ומזמר לע"ז דלא מילתא רבא היא כולי האי ע"כ: