מלאכת שלמה על משנה כריתות ג:ד

1יש אוכל אכילה אחת גמרא ס"פ הזורק דשבת ותוס' פ' חלון (עירובין דף פ'.) ובגמרא פ"ד אחין דף ל"ד ובפרק שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ד) ותוס' זבחים פ' ב"ש (זבחים דף מ"ד) ודר"פ גיד הנשה ודס"פ כל הבשר ודפ"ק דתמורה דף ג'. ועיין בירושלמי ר"פ המניח. ועיין ברב אלפס ז"ל ספ"ד אחין שהאריך ז"ל לבאר מתניתין דהכא דשייכא אמתניתין דהתם כמ"ש שם ספ"ד אחין. וביד ספי"ד דהלכות מ"א ובפי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סימן י"ט ובפ' ששי דהלכות שגגות סימן ד'. בפירוש רעז"ל באיסור גרידא כגון האוכל נבלת וכו'. אמר המלקט א"נ כגון היכא דאמר שבועה שלא אוכל חלב ואכל דאינו חייב אלא משום חלב ולא משום שבועה דאין איסור חל על איסור וכן נזיר שאמר שלא אוכל ענבים ואכל אבל במקום איסור מוסיף היכא דניתוספו אחרים על איסורו או באיסור כולל היכא דכולל דברים המותרים עם דברים האסורין כגון נזיר שאמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחל עליו איסור שבועה אתאנים חלה עליו נמי אענבים הרגמ"ה ז"ל:

2ד' חטאות ואשם אחד וא"ת אמאי לא חשיב חמשה כגון נשבע שלא יאכלנה ואכלה וי"ל מידי דאיתיה בשאלה לא קתני. ומוקדשין דתני אע"ג דהוו בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרק דמן כהלכתן ליתנהו בשאלה. אבל ליכא למימר דאיירי בבכור שהרי קאמר בגמרא אקדשיה מגו דאיתוסף באיסור וכו' ואי היה מיירי בבכור לא הוה אמר אקדשיה שהרי קדוש בפטר רחם תוס' ז"ל. אבל שם בשבועות דף כ"ד איכא בגמרא מאן דמוקי לה בבכור ואיכא כמה שנויי התם אפרכא דפריך התם משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דמגו דחייל אתמרים חייל נמי אחלב ומשני כי קתני איסור הבא מאליו אבל איסור הבא מעצמו כגון ע"י שבועה לא קתני אע"ג דאית ליה כולל נמי באיסור הבא מעצמו ואיכא נמי מאן דמוקי לה התם אליבא דר' אליעזר דאמר ס"פ שני דהוריות הנשיא מביא שעיר ע"ש ובמסקנא משני התם כי קתני מידי דחייל דוקא אמידי דאית ביה מששא אבל שבועה דחיילא נמי אמידי דלית ביה מששא כגון שאישן ושלא אישן לא קתני ע"כ. ובגמרא פריך וליתני חמש חטאות ונוקמה כגון דאכל כזית פיגול ומשני בחדא בהמה מיירי בשתי בהמות לא קמיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה ליכא דפגול אינו אלא בד' עבודות של דם הלכך לא חייל עליה נותר. והדר פריך והרי משכחת פגול ונותר בחדא בהמה כגון וכו' ומשני באבר אחד קמיירי בשני אברים לא קמיירי. ופריך והא נמי משכחת ליה בחד אבר כגון וכו' ומשני בכזית אחד קמיירי בשני זיתים לא קמיירי ופריך ולא והא קתני יוה"כ וביום הכפורים כותבת הוא דמחייב וכותבת אית בה שני זתים ותירץ ר"פ להכי לא תנא פגול דלא מיירי בשני זיתי חלב. ודקא קשיא לך כותבת כגון דמלייה לחלב בתמרי והשלימו לככותבת אבל החלב עצמו אין בו אלא כזית ורב אדא בר אחא מתני חמש חטאות ומתרץ לה כגון כזית פגול מבהמה אחרת בהדה ולא משני כהני שנויי דקא משנינן ופריך עליה בגמרא וניתני שש חטאות ונוקמה כגון דאכל נמי כזית דם שהוא זית שלישי ומשני עליה דתנא בחדא אכילה קא מיירי בשתי אכילות לא קמיירי ושיערו חכמים דאין בית הבליטה מחזיק יותר משני זיתים:

3ואשם מעילות שאפילו הוא כהן גבי אימורים זר הוא:

4אם היתה וכו' תוס' שבת פ"ק דף י"א ע"א ע"ב ודפ' עשירי דף צ"ב. ועיין בו שכתבתיו שם בסימן ג' והוא מה שאכתוב בסמוך בס"ד בשם הרגמ"ה ז"ל. וי"ס דגרסי אם היה שבת וכו'. ואיתה נמי בתוס' דעירובין פ' שני דף כ"ג ודפ' בתולה נשאת (כתובות דף ז') וירושלמי רפ"ק דשבת:

5והוציאו חייב פירוש הוציאו בפיו ואית דגרסי בהדיא בפיו וכן משמע מפי' הרגמ"ה ז"ל שאעתיק בסמוך בס"ד. וכן בכמה מקומות בתוספות:

6אמרו לו אינו מן השם. שם בירושלמי מסיים בה אינו מן השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח ויובן עם מה שאכתוב בסמוך בס"ד בשם תוס' ז"ל. וביד פי"ג דהלכות שבת סימן ג'. ובטור א"ח סימן תרי"א. וכתב הרגמ"ה ז"ל ואע"ג דאמרינן דהמוציא בפיו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין ה"מ כי מוציא שאר חפציו בפיו אבל אוכל כדרכו והוציאו בפיו חייב ע"כ. וכן הוא מפורש שם ס"פ הזורק כמו שכתבתי שם. והקשו תוס' ז"ל וא"ת מה שייך זה לעניין אכולה וי"ל דה"פ והוציאו בפיו חייב דכיון שהניחו ברה"י בפיו והוציאו בר"ה מיחייב משום הוצאה דבליעתו היא הנחתו דהא מוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב דכתיבתם זו היא הנחתם ע"כ: