מלאכת שלמה על משנה כריתות ה:ב

1ר' עקיבא מחייב וכו' שבת פ' כלל גדול ברש"י ז"ל ובגמרא פ' אמרו לו (כריתות דף ט"ו.) וכתבו תוס' ז"ל שם בשבת דר' טרפון לא עצה טובה קאמר דאי עצה טובה קמ"ל אדרבא כיון דבמעילה מרובה פליגי א"כ טוב לו שיביא שתי אשמות כדאמר ר' עקיבא משיביא אשם אחד ומעילתו ויחנה שאם לא יודע תהא מעילתו נדבה אלא לעולם אינו יוצא מידי עבירה בשתי אשמות אלא שיביא אשם ומעילתו ויתנה וא"ת ולר' עקיבא אמאי מביא שתי אשמות במרובה ובמועט אשם ומעילה. יביא לעולם אשם אחד ויתנה וכשיודע אז יבוא מעילתו. וי"ל משום דאמרינן המביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא ע"כ: ואיתה ברייתא בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מ"ח.) ופי' הרגמ"ה ז"ל ספק מעילות כגון חתיכה אחת ספק חולין ספק קדש או שתי חתיכות אחת של חולין ואחת של קדש ואין ידוע איזו אכל חייב להביא אשם תלוי אע"פ שאין מביא על הודע שלו חטאת אלא אשם ע"כ:

2מה לזה מביא שתי אשמות כלומר ל"ד לאשם תלוי דספק חטאת דהתם ספיקו איל ודאו נקבה הלכך כי מתיידע ליה בעי לאתויי נקבה אבל זה ששניהם איל כדתנן בסיפא שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע יביא קרן וחומש ויביא איל ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזה אשמי ואם ספק שאין עתיד ספקי להוודע לי אשם זה יהיה אשם תלוי והקדש זה יהיה לנדבה ולכי מתיידע ליה לא בעי לאתויי אשם אחרינא דלא בעינן ידיעה בתחלה באשם ודאי. ומפ' בגמרא טעמיה דר"ע דכתיב בפ' אשם תלוי ואם נפש כי תחטא ולעיל מפרשה זו כתיב פרשת מעילות וי"ו מוסיף על ענין ראשון מה בפרשה תחתונה אשם תלוי אף עליון נמי מביא על ספקו אשם תלוי ובגמרא מפ' מאי דרשי רבנן בהאי וי"ו ולר"ע אע"ג דבעלמא אין ג"ש למחצה הכא אתא האי הקישא דוי"ו דואם נפש ואפקיה לג"ש דמצות מצות דלמחצה היא ולא ילפינן מינה רק מה להלן בקבועה אף כאן דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה בין לעני בין לעשיר על ספקו מביא אשם תלוי לאפוקי שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא מייתי על ספקו אשם תלוי וכדתנן לעיל בפ"ק מפני שהן בעולה ויורד:

3שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע ס"ד אשם דומיא דחטאת וחטאת שהביא על ספקה אשם תלוי כי מתיידע ליה ודאי בעי אתויי חטאת לפי שצריך שתבוא החטאת על הודע שצריך שידע שחטא ואח"כ יביא וכן אשם ודאי ולהכי פריך בגמ' סוף סוף כי מתיידע ליה דודאי מעל בעי לאתויי אשם ודאי ומאי קמ"ל ר' טרפון ור"ע דהא ר"ע מודה לר"ט במעילה מועטת ומשני רבא דהא קמ"ל דמדברי שניהם נלמוד דאשם ודאי לא בעי [ידיעה] בתחלה הלכך כי אתייה מספק על תנאי שהתנה אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזה אשמי ודאי ואם בספקי אני עומד לעולם המעות נדבה והאשם יהא תלוי אי מתיידע ליה בתר הכי דודאי מעל לא בעי לאתויי תו אשם ודאי דראשון עלה לו. (הג"ה כתוב בתוספי הרא"ש ז"ל דר' יוסי הוא דפליג עלייהו). וכתוב בתוספי הרא"ש ז"ל שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע ששניהם איל בשני סלעים אבל בחטאת אינו יכול להתנות על ספיקו ליפטר מודאו שוודאו חטאת בת דנקא כשבה או שעירה וספקו איל זכר בשני סלעים [הגה"ה כתיב בספר לבוש החור סוף סי' תר"ג וז"ל ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב בהם בעשרה ימי תשובה וספק עבירה צריכה יותר תשובה מעבירה ודאית כי על עבירה ודאית האדם מתחרט עלי' בכל לבו וספק עבירה הוא מתברך בלבו לאמר שמא לא עשיתי עבירה ואינו מתחרט עלי' חרטה גמורה והרי נשאר עונש העבירה עליו ולכך הי' צריך קרבן אשם תלוי להיות יותר יוקר מקרבן חטאת שחטאת בא על ודאי ואשם תלוי על הספק ע"כ] ועוד המ"ל דבאשם יכול להתנות משום דאשם ודא' לא בעי ידיעה בתחלה לר' ישמעאל ולר"ע אבל חטאת בעי ידיעה בתחלה לכ"ע הלכך א"א שיעלה לו לשם חטאת קודם שנודע לו. ועוד המ"ל דאשם ודאי ואשם תלוי מתנותיהן שוות אבל חטאת היא טעונה ד' מתנות ועל הקרנות ואשם שתי מתנות שהן ד' ולמטה מחוט הסיקרא וחדא מתלת טעמי נקט: