מלאכת שלמה על משנה כריתות ו:א

1המביא אשם תלוי וכו' פ' המנחות דף ק"ב ותוספת פ' אותו ואת בנו (חולין דף פ"ב) ותוס' פ"ק דסוטה דף ו'. ועיין במ"ש בפ"ג דסוטה סימן ו'. ופירש הרגמ"ה ז"ל המביא אשם תלוי על ספק חיוב חטאת ואח"כ נודע לו שלא חטא כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואין ידוע איזו אכל והפריש אשם תלוי ואח"כ נודע לו שלא חטא שהוכרה זו שנשתיירה שהיא של חלב ע"כ. והכי מפרש לה אביי בגמרא. אבל רבה מפרש מתניתין ג"כ בשהפריש האשם תלוי על פי עדים שאמרו לו ספק חלב אכלת ונודע לו שלא חטא כגון שהוזמו כמו שאכתוב בסמוך:

2יצא וירעה בעדר דברי ר"מ. בת"כ פ' ויקרא בדבורא דחטאות פכ"א תניא כה"ג דכולהו מתניתין עד סוף סימן ג'. ובגמרא תנא בין שנודע לו שחטא ובין שנודע לו שלא חטא פליגי ר"מ ורבנן. בנודע לו שחטא להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דידע שחטא וסד"א איגלאי מילתא למפרע דצריך ליה ולהוי קדוש קמ"ל דלא דכיון דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך ליה הלכך לא הוה מקדיש ליה. נודע לו שלא חטא להודיעך כחו דרבנן דאע"ג דידע דלא חטא כיון דבעידניה דאפרשיה לבו נוקפו הוה הלכך גמר ומקדיש ליה ופירש הרגמ"ה ז"ל בנודע לו שחטא להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דידע שחטא וסד"א איגלאי מילתא למפרע דצריך ליה ולהוי קדוש קמ"ל דלא דכיון דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך ליה דלא הוה ידע דודאי חטא הלכך לא הוה מקדיש לאלתר לגמרי אלא השתא וכיון שנודע לו שחטא קודם שנשחט האשם יביא חטאת והאשם יצא לחולין וירעה בעדר. ופליגי אפילו בנודע לו שלא חטא להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דנודע לו עד שלא נשחט דסד"א איגלאי מילתא למפרע דלא אקדשיה אפ"ה קסברי רבנן דקדיש דכיון דלבו נוקפו גמר והקדישו הלכך ירעה עד שיסתאב עכ"ל ז"ל. עוד בגמרא אמר רב ששת מודה ר"מ לחכמים במפריש שני אשמות תלויין לאחריות ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה מ"ט דהא ודאי כיון דהפריש תרי גלי דעתיה דלבו נוקפו וגמר ואקדשיה. ועוד איתא בגמרא אמר רב יהודה אמר רב מודים חכמים לר"מ באשם תלוי שהוזמו עדיו אחר שהפרישו שיצא וירעה בעדר מ"ט ע"כ ל"פ רבנן עליה דר"מ אלא היכא דאפרשיה על פי עצמו דאמרינן לבו נוקפו אבל היכא דע"פ עדים אפרשיה לא הוה סמיך עילוייהו דעדים דסבר דילמא אתו אחרים ומזמי להו ולא גמר אקדשיה. ורבה פליג עליה וכמו שכתבתי. וריש לקיש ס"ל כרב יהודה ור' יוחנן כרבה. והרגמ"ה ז"ל גריס ר' אלעזר במקום ר"ל:

3ויפלו דמיו לנדבה פירש הרא"ש ז"ל יפלו דמיו לנדבה קתני יביא בדמיה עולה לא קתני דאז הוה משמע שיביא נסכים משלו אלא לנדבה קתני דהיינו לקיץ המזבח ונסכיו קרבין משל צבור ע"כ:

4ר' אליעזר אומר יקרב שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר. בגמרא פריך לר"א למה לי חטא האמר ר"א מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ותירץ רב אשי ר' אליעזר דאמרו לו לבבא בן בוטא הוא דבעי ספק חטא כדתנן במתניתין דבסמוך אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק. פירש רש"י ז"ל דאיסור כל דהו בעינן אי עשה אי לאו אי כרת ע"כ אבל לקמן בגמ' מפרש רבא טעמא דאמרו לו דאמר קרא אשר לא תיעשנה בשגגה ואשם והאי קרא באשם תלוי כתיב ופירש רש"י ז"ל שם והכי משמע קרא אפילו ליכא שגגה אלא במידי דלאו דהיינו בלא תיעשנה חייב כגון אם אכל נבלה וכיוצא בהן דאוסור לאו ע"כ:

5אם משנשחט נודע לו הדם ישפך תוס' פ' היה נוטל (סוטה דף כ"ג) ומתניתין לר"מ אתי שפיר דחולין בעזרה נינהו אלא אפילו לרבנן נמי דאמרי דעבדי מיניה עולת נדבה היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודו דזבח פסול ולא מתכשר לעולה. א"נ כיון דבשעת שחיטה לא היה ראוי לעולה שעדיין לא נודע לו לכך לא יקריבהו לעולה אחר שחיטה תוס' ז"ל:

6הבשר יצא לבית השרפה אבל בסיפא גבי אשם ודאי קתני דיקבר דאשם תלוי מתוך שלבו נוקפו גמר ומקדישו אפילו מספק הלכך יצא לבית השריפה כשאר כל פסולי המוקדשין ואפילו לר"מ דפליג ברישא בנודע לו קודם שחטא דירעה בעדר עם שאר צאנו דחולין גמורין הוי הכא בנודע לו לאחר שנשחט מודי להו לרבנן דלבו נוקפו וגמר ומקדישו:

7ר' יוסי אומר אפי' הדם בכוס יזרק דס"ל לר"י דכלי שרת מקדשים את הפסול הכי מפרש טעמיה דר"י בגמרא. ואפשר לומר דדייק ליה תלמודא מדלא קאמר אפי' נתקבל הדם בכלי. וביד פ"ג דהל' פסולי המוקדשין סי' י"ט ובפ"ד סי' י"ט ובפ' י"ט סימן י'. ועי' תוי"ט ד"ה והבשר יצא לבית השריפה וכו' עד ולהכי פריך ומשני. בגמ' משני רבא אידי ואידי לר"מ אתי שפיר והא דקאמר גבי ודאי יקבר משום דחולין גמורים הוי שהרי הפרישו על הודאי וכי איגלאי מילתא שטעה חולין הוי אבל אשם תלוי מתוך שלבו נוקפו וכו':