מלאכת שלמה על משנה כתובות יב:א

1הנושא את האשה וכו' ביד פכ"ג דהל' אישות סי' י"ז ובטור א"ה סי' קי"ד: וק"ק לע"ד אמאי לא תנא הנושא אשה ואפשר לומר דמשום דהכא ודאי באלמנה קאי שהרי יש לה בית מש"ה קתני האשה פי' שכבר היתה אשה עוד אפשר לומר דמאחר שהכניס עצמו בדוחק זה לזון את בתה ודאי שאינו אלא מפני שהיא אשה חשובה וחביבה בעיניו ביותר והיינו האשה כלומר הידועה. ובסמוך בס"ד אכתוב טעם אחר. וכבר כתבתי לעיל ר"פ מי שהיה נשוי סמיכות הני תלת פירקי הכא ודהאי פירקא אתא לפרושי לן דין תנאי בנן נוקבן דאינם נזונות אלא מבני חורין ודין תנאי אלמנה בבית בעלה דכל ימי מיגד אלמנותיך בביתי אלא שהתחיל בתנאי שהתנה עם אשתו לזון את בתה ואפשר דמשום דקתני בסוף פירקי' דלעיל ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה כלומר שרצה לחייב עצמו להתפייס באשה שאינה ראויה לבנים מטעם מה או מפני שכבר קיים מצות פריה ורביה או מפני עשרה או מפני יפיה ומש"ה יש לה כתובה תנא נמי בסמוך לה הנושא את האשה ופסקה וכו' דהכא נמי רצה להתפייס בהיזק ממונו להתחייב לזון את בת אשתו מפני חבת נשואיו עם אמה כך נלע"ד:

2ופסקה עמו בגמ' מוקי לה בשטרי פסיקאתא וכשהתנו כן בשעת הקדושין וכדרב גידל ואשמעי' דבאמירה בעלמא קנה כשהן מן הנשואין הראשונים כמו שנכתוב בס"ד בסמוך סוף סי' ב'. ואע"ג דלא אתמרא האי אוקמתא בגמ' רק אליבא דריש לקיש כבר תירץ מהרי"ק ז"ל שם פכ"ג דהלכות אישות דעל כרחין גם לדעת ר' יוחנן צריכין אנו להעמידה כן ע"ש. בפי' ר"ע ז"ל או שאמר לעדים אתם [עי' בתויו"ט] ומיהו אם לא קנו מידו אלא שאמר אתם עדי לא שייך למימר עלה גובה מנכסים משועבדים דתנן בסמוך משום דמלוה על פה בעדים לבד לא גביא ממשעבדי. ועיין במ"ש בשם התוס' במתני' דבסמוך. וכתב הרשב"א ז"ל דאע"פ שהתנה סתם ולא פירש מתי מסתברא דחייב לזונה חמש שנים ראשונות דחזקה דעתם על הראשונות וכן מצאתי מפורש בירושלמי תנא זנה חמש שנים הראשונים בין ביוקר בין בזול היו ביוקר והוזלו אם הוא שעיכב מליתן לה בחמש שנים הראשונים נותן ביוקר ואם היא גרמה נותן בזול היו בזול והוקרו בין שהוא גרם בין שהיא גרמה נותן בזול הדא היא הבת לא עולה ולא יורדת הר"ן ז"ל:

3כדי שיזון במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל הוגה שיהא זן וכך הוא בהרי"ף ז"ל אלא דאפשר דשמא היא ז"ל שינה הלשון לפירוש המלה. ומ"מ קשה לע"ד דה"ל למיתני ופסקה עמו לזון את בתה וי"ס דגרסי הכי וי"ס דגרסי ופסקה עמו שיזון ולא גרסינן מלת כדי ואי גרסי' מלת כדי נלע"ד שרמז לנו התנא שחייב לזון הבת ממיטב מאכליו ומשקיו ולא שיאכל הוא ובניו בשר ויין והיא עדשים ומים וכמו שאכתוב בסמוך בשם הפוסקים ז"ל והיינו כדי כלומר די מחסורה וכל ספוקה כאחד מבניו ואע"פ שלא פירשה אמה בשעת התנאי סתמו כפירושו כיון שנתחייב לזונה. ונקט לשון ופסקה ולא קתני והתנתה עמו אפשר שהוא לרמוז דהכא ברישא מיירי בשטרי פסיקתא בלא קנין והתנאי היה בשעת הקדושין כדכתיבנא:

4חמש שנים דברו בהווה [עי' תויו"ט] וודאי דלאו דוקא קאמר שהבת קטנה כ"כ בשעת פסיקה אלא אפילו שכבר היא בת עשר או יותר אם נתחייב לזונה נתחייב דסתמא קתני מתני':

5לא יאמר הראשון לכשתבוא אצלי אזוננה כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה אלא מוליך מזונותיה מזונות שלימין ולא לפי ברכת הבית דדוקא באלמנה הוא דאמרינן הכי לקמן לפי שכך כתב לה את תהא יתבא בביתי וכו' אבל הכא לא וה"ה לפוסק לחברו שיזון אותו שחייב לזונו במקום שהוא ולא לפי ברכת הבית אלא משלם וכן כתב הרשב"א ז"ל וכן בפסקי הרא"ש ז"ל:

6אלא מוליך מזונותיה למקום שאמה ביד פכ"א דהל' אישות סי' י"ח. ועיין במ"ש בסמוך סוף סי' ג'. ובגמרא אמר רב חסדא זאת אומרת בת אצל אמה ולא אצל אחיה ממאי דבגדולה עסיקינן דילמא בקטנה עסיקינן ומש"ה לא קתני בת אצל אחין משום חששא דשמא יהרגוה בשביל ליירש עשיר נכסים שלה וכמעשה שהיה אבל גדולה דלא חיישינן לרציחה אימא לך דתשב אצל האחין א"כ ליתני למקום שהיא דמשמע לגדולה במקום שהיא ולקטנה במקום שהיא מאי למקום שאמה ש"מ בת אצל האם ל"ש גדולה ול"ש קטנה:

7וכן לא יאמרו שניהם הרי אני זנין אותה באחת שהרי לא נתחייבנו אלא לזונה אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזוות ומהא שמעינן שמי שמתחייב לזון את חברו הרשות בידו לומר תן לי דמי מזונות והכי איתא בירושלמי המקבל לזון כלתו היא אומרת מעות והוא אומר פירות הדין עמה הר"ן ז"ל. ועיין בפי"א מהלכות מכירה ובטור סוף סי' ר"ז דחשן המשפט. וכתב הרא"ש ז"ל שאם מתה או גרשה בעלה השני שניהם חייבין לזונה ואם כל אחד מהם אומר אני זנה עמי ואיני רוצה ליתן דמים כתב רבינו מאיר הלוי ז"ל שהדבר תלוי אצל מי היא רוצה להיות והכי מסתברא ע"כ. ועוד כתב הרא"ש ז"ל י"א דהא דאמרינן הבת אצל האם היינו באלמנה דוקא דלא שבקינן לבת בהדי קרובי אביה אלא אצל אמה אבל בגרושה שבקינן לה אצל אביה וה"ר מאיר הלוי ז"ל כתב שראה בתשובת הגאונים דה"ה בגרושה והביא ראיה ממתני' דהנושא את האשה סתמא קתני ומשמע בין גרושה בין אלמנה ועלה קתני למקום שהיא אמה לאשמועינן דהבת אצל האם אפילו בבת גרושה נמי עכ"ל ז"ל ואפשר דמש"ה קתני הנושא את האשה ולא קתני אשה לאתויי אפילו גרושה וכדעת הגאונים ז"ל: