מלאכת שלמה על משנה כתובות יג:ד
מלאכת שלמה על משנה כתובות · Melekhet Shelomoh on Mishnah Ketubot 13:4
Open in the reader →1הטוען את חברו כדי שמן. וכו' ביד פי"א דהלכות שבועות סי' ה' ובפ"ג דהלכות טוען סי' י"ג וז"ל מלא עשר כדים שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשר כדים בלא שמן פטור שהרי טענו שמן והודה לו בחרסים עשר כדים שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשר כדים ריקנין חייב שבועה שהרי טענו הכדים והשמן והודה לו בכדין ע"כ. ואיתה בירוש' פ' שבועת הדיינים. ובטור ח"מ סי' פ"ח. וכתב שם בית יוסף דהרמב"ם ז"ל פ"ג מטוען נראה שגורס כהרי"ף והטור גריס כהרא"ש ז"ל שהחלוק הוא בין אומר כדי שמן לאומר חביות שמן או כדים שמן שכשאומר כדי שמן כיון שהוא סמוך שמן קטעין ליה קנקנים לא קטעין ליה שכל גזרת הלשון הוא שמן וכדי הוא המדה אבל כשאומר כדים שמן שכדים הוא מוכרת משמע שטוענו הכדים וגם השמן עכ"ל ז"ל. ויש לתמוה אמאי לא דקדק תלמודא פתח בכד וסיים בקנקנים כמו שמדקדק בר"פ המניח וכמו שכתבתיו שם וגם הרא"ש ז"ל דקדקו במתני'. דבס"פ בתרא דדמאי פתח בכד וסיים בחבית או בהפך ושמא דה"נ דיירו' הכי ונ"מ למקח וממכר ולא אמרינן דקנקן הוי זוטר מכד א"נ משום דסתם קנקן הוי משמעו ריקן טפי מכד נקט הכי אבל ליכא למימר דלעולם קנקן זוטר מכד ונקט הכי לאשמועי' דאפילו שלא הודה לו אפילו בכדים עצמן ס"ל לאדמון דהוי מודה מקצת ממין הטענה מדלא קאמר הכי בגמרא כך נלע"ד אע"פ שאני כתבתי בהפך בספ"ג דמעשר שני ע"ש. וכשא"ל עשרה כדי שמן מלאים אליבא דכ"ע שמן וכדים קטעין אלא כי פליגי היכא דא"ל עשרה כדי שמן ולא אמר מלאים וכדמ"פ רעז"ל. וכתב הר"ן ז"ל דהך סוגיא דהכא דבגמ' מחלפא בסוגיא דשבועת הדיינים דהתם משמע דאפילו רבנן ס"ל דיש בלשון הזה של עשרה כדי שמן לשון קנקנים אלא דפליגו בטענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן דאדמון מחייב ורבנן פטרי ע"כ. יעיין בתוספות פרק שבועת הדיינין (שבועות דף מ' ע"א) וע"ב שהכריחו מלשון המשנה דבתרת פליגי. ובגמ' א"ר זירא אמר רבה ב"ר ירמיה שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון יש מהן שהלכה כמותו וכיוצא בו ויש מהן שאין הלכה כמותו ולא כיוצא בו (הגהה כך הוא יותר נכון אע"פ שלשון הגמ' אלא כיוצא בו עיין גם כן בר"ש לוריא ז"ל) כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו בר מי שמת והניח בנים ובנות וכו' ופי' רב אלפס ז"ל כיוצא בו דחנן ההיא דתנן בפ' אין בין המודר המודר הנאה מחברו שוקל את שקלו דאוקימנא לה כתנן כיוצא בו דאדמון הא דאמרינן בשבועות טענו שור ושה וחמור והודה לו באחד מהן דא"ר יוחנן הא מני אדמון. וכתב הר"ן ז"ל שרש"י ז"ל פי' דכיוצא בו דחנן היינו ריב"ז דאמר יפה אמר חנן וכיוצא בו דאדמון ר"ג דאמר רואה אני את דברי אדמון וה"ק שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו דהיינו ריב"ז שהכריע כמותו ונקט בחנן כיוצא בו משום אדמון ושבעה דברים שאמר אדמון יש מהן הלכה כמותו וכיוצא בו כלומר וכר"ג שהכריע כמותו ויש מהן שאין הלכה כמותו ולא כיוצא בו כלומר שאם יש מכריע אחר כמותו במה שלא הכריע רבן גמליאל כדבריו לא סמכינן עליה עכ"ל ז"ל. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל מין הטענה מן בלא יוד: