מלאכת שלמה על משנה כתובות ב:ו

1שתי נשים שנשבו. והקשה החכם הר"ר אליעזר ארחא נר"ו דהאי בבא לא צריכא למיתני דמרישא דקתני ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת שמעי' לה דמה לי עדים לאשה אחת מה לי עדים לשתי נשים או לנשים רבות ואי משו' דבעי למיתני ובזמן שהן מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות דאשמעינן דלא חיישי' לגומלין ה"מ למיתני האי בבא לבדה ואם שתי נשים מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות. והשבתי לו דנלע"ד לתרץ דמשום דאיצטריך לתנא למיתני בתר הכי בבא דוכן שני אנשים זה אומר כהן אני וכו' לאשמועי' פלוגתא דר' יהודה ורבנן כדאמרי' בגמ' ואפי' רישא דזה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני איצטרך ליה לתנא למיתני דאכתי לא אשמעי' בשום דוכתא דאין אדם נאמן על עצמו לכהונה ואגב דבבא דכהן איצטריך למיתני רישא וסיפא תנא נמי גבי נשים שנשבו רישא וסיפא אע"ג דליכא רבותא אלא בסיפא א"נ במ"ש תוס' ז"ל דאינהו לא ידעי דאיכא עדים איכא רבותא גם ברישא:

2ואם משנשאת. וכו' טעות הוא כאן וצריך להעביר עליו קולמוס אע"פ שהדין אמתי:

3בזמן שהן מעידות זו לזו וכו' שכל אחת אומרת אני וחברתי טהורה כך הוא לשון הברייתות בגמ': ופי' הרמב"ם ז"ל לפי שכשרים בעדות אשה שבויה שהיא טהורה אשה וקרוב וקטן המסיח לפי תומו ויתקיים העדות בשבויה שהיא טהורה כשיעיד העד שלה שהוא לא פירש ממנה מזמן שנשבית עד שיצאת מרשות הגוים ע"כ. וצריך לדקדק בין בבבא דשתי נשים בין בבבא דשני אנשים מאי מלת בזמן שהן מעידין דקתני דהוה סגי דליתני ואם הם מעידין וכו' ואיני יודע אם ברב אלפס נפל במקרה בבבא דשני אנשים ואם העידו זה על זה או בכוונה מכוונת: והא דאמרי' בכל דוכתא דבשבויה הקלו טעמא הוי משום דמנוולה נפשה באפי שבאיה. וביד פי"ח דהלכ' איסורי ביאה סי' י"ז. ובטור א"ה סי' ז' ושם כתב בית יוסף שיש מחלוקת בין הפוסקים בגוי מל"ת בשבויה: