מלאכת שלמה על משנה כתובות ב:ט

1האשה שנחבשה בידי גוים. וכו' תוס' פ' יום הכפורים (יומא דף פ"ב) ודס"פ בן סורר: ובגמ' פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ג.) ועיין במ"ש שם ראש הפרק: וביד פי"ח דהא"ב מסי' כ"ו עד סוף הפרק: ובטור א"ה סי' ז'. ואיתיה בטור ג"כ בשלחן ערוך ובלבוש. ומפורש שם בטור בספר הלבוש סעיף י' ודוקא שחייבת להם ממון שהלוו לה שיראים להפסיד ממונם אבל אם תפשוה מפני שרוצים ממנה ממון שיפדוה בה ואינה חייבת להם כלום אסורה לכהן שכיון שאינם מפסידין ממון מכיסם לא אכפת להו וחיישי' שמא הפקירוה לזנות ואנסוה ע"כ: וכתוב במהרי"ק ז"ל שרש ק"ס על ידי ממון מותרת לבעלה דקדק ה"ר יעקב מאורליאנש ז"ל הא סיתמא אסורה ואפילו באשת כהן ע"כ: וכתוב באשרי בשם ה"ר אלחנן ז"ל דדוקא כשנתיחדה זמן מרובה הוא דאיכא למיחש בדליכא הפסד ממון אבל בזמן מועט ליכא למיחש ע"כ:

2ע"י נפשות. לרב כגון נשי דגנבי וללוי כגון אשתו של אלעזר בן דינאי שהיה רוצח אבל נשי דגנבי הגונבים ממון לא מפקרי וכתב הר"ן ז"ל דמאי דאמרי' דכשיד אומות העולם תקיפה על עצמן דאפי' ע"י ממון אסורה לכהונה כיון שאינו מתיירא מהפסד ממונו דוקא בשנחבשה אבל אשת כהן שנתייחדה אע"ג דלא יש בה הפסד ממון כלל שריא ע"כ. וכתב שכן מפ' ר"י ושכן מטין ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל: במה שפי' ר"ע ז"ל במתני' נראה שהסכים לפי' תוס' ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל דר"ח והגאון ז"ל פירשו משנתנו באשת כהן בלבד אבל באשת ישראל אפי' ע"י נפשות מותרת וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ח מהא"ב ואע"ג דקתני האשה סתמא דמשמע אפי' באשת ישראל משו' דבמתני' דבקמא ודבתרא בכהונה עסיק דקתני אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד ובתר הכי קתני עיר שכבשוה כרקום כל כהנות שנמצאו פסולות מש"ה קתני האשה סתמא והא דקתני לבעלה ולא קתני מותרת לכהן ואסורה לכהן היינו משו' דע"י נפשות היינו ע"י נפשות דבעל כדאמרי' בגמ' כגון הני נשי דגנבי כלומר שבעליהן נתלין ודרך המלכות להפקיר ביתם ונשיהם וללוי דוקא כגון אשתו של אלעזר בן דינאי הרוצח ומש"ה אמר אסורה לבעלה לומר דבאשה שיש לה בעל עסקינן ולא בנפשות דידה אלא בנפשות דבעל ועוד דקמ"ל דאע"ג דאית לה בעל גוי לא מסתפי מיניה עכ"ל ז"ל. וי"מ דוקא ע"י נפשות כגון עלילת גניבה וכיוצא בזה אבל נתפשה על קדוש השם מותרת לבעלה כי ודאי לא נתרצית ע"כ. ובגמ' בלישנא בתרא רמי תנן ע"י ממון מותרת לבעלה והא אשקלון דע"י ממון הוה ותנא בפ' בתרא דעדויות העיד ר' יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב על תנוקות שהורהבה באשקלון וריחקוה בני משפחתה ועדיה מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה אמרו להם חכמים אם מאמינים אתם שהורהנה האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה ואם אין אתם מאמינים וכו' וטעמ' דמותרת דעדיה מעידין עליה שלא נסתרה ושלא נטמאה הא אין עדיה מעידין אסורה והיכי תנן הכא ע"י ממון מותרת ומשני אמר רב שמואל בר יצחק לא קשיא כאן שיד ישראל תקיפה על אומות התם כגון שיד א"ה תקיפה על עצמן:

3כרקום. בכאף וקוף וכן הוא בערוך: כתב התוי"ט ומ"ש הר"ב ואפי' יש בעיר מחבואה וכו' כל אחת מנשי בני העיר נאמנת וכו' דמי יימר דאיטמי משא"כ בשני שבילין דמשנה ה' פ"ה דטהרות דהתם ודאי איכא טומאה גמ' ומה"ט נמי נאמנת במגו דכיון דאין כאן אלא חששא לא הוי כמגו במקום עדים דלא אמרי'. גמ' ע"כ: וכתב הרא"ש ז"ל דהא דקתני כל כהנות לאו דוקא דה"ה כל הנשים אפי' פנויות כיון דחיישי' שבא עליה גוי ופסלה בביאתו אלא הא דקתני כל כהנות משו' דבעי למיתני עובדא דר' זכריה בן הקצב ע"כ: ובגמ' רמי והתנן בפ' בתרא דמסכת ע"ז בולשת וכו' בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך ומתרץ רב מארי לבעול יש פנאי דתקיף ליה יצריה לנסך אין פנאי ויש עוד תירוץ אחר הכא בגמ' אלא שלתוספות אליבא דרש"י ז"ל אינו תירוץ עיין עליו וכתבו עוד תוס' ז"ל ואין לתרץ דהכא מיירי לאחר גמר המלחמה דאז יש להם פנאי דסתמא קתני דמשמע בכל ענין אפי' קודם גמר המלחמה ע"כ:

4ואם יש להם עדים אפי' עבד אפי' שפחה. בגמ' רמי ושפחה דידה מהימנא ורמינהי דתנן בפ' מי שאחזו ולא תתייחד עמו אלא בפני עדים וכו' חוץ משפחתה מפני שלבה גס בשפחתה ומשני רב פפי דבשבויה הקלו ורב פפא משני מתני' בשפחה דידיה והתם מיירי בשפחה דידה ורב אשי אמר מתני' נמי בשפחה דידה והתם גבי גט דשתיקותה מתירתה שאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה אלא שתאמר אני הייתי עמה לא מהימנא להיות זו מותרת על ידה דאי נמי חזיא לא מסהדא הכא גבי שבויה דשתיקותה דשפחה אוסרתה לגבירתה דכל כמה שאינה מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה הא מהימנא דלשקורי לאו אורחיה אלא למישתק ופרכי' השתא נמי כיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה אתיא ומשקרא ואמרה טהורה היא ומשני תרתי לא עבדא חדא שתשתוק שלא תעיד האמת שקלקלה ועוד שתאמר שקר שהיא טהורה:

5ואין אדם נאמן ע"י עצמו כתב רבינו שמשון ז"ל בפ"ה דמסכת פרה ברוב ספרים שאין אדם נאמן ופירושו כמו ואין אדם נאמן וכו' ע"כ. וכן כתוב בספר הליכות עולם בפ"א דשער השלישי שהנוסחא המדוקדקת היא שאין אדם בשין והשין במקום ויו ע"כ: וכן כתוב ג"כ בספר כריתות שער ב' דלשון למודים גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב שכן מצא ברוב הספרים שאין אדם נאמן בשין ע"כ: וכתבו תוס' ז"ל ואע"ג דמסיק בגמ' אליבא דרב פפא דבנה ובתה ועבדה ושפחתה לא מהימני אלא במסיחין לפי תומם אבל היא ובעלה אפי' מסיחין לפי תומם לא מהימני ואע"ג דיוחנן אוכל חלות היה נאמן על עצמו במל"ת כדאיתא בגמ' הכא בפירקין בדף כ"ו וגם בפ' הגוזל בתרא ה"מ לתרומה אבל הכא מעלה עשו ביוחסין: וביד פי"ח דהלכות איסורי ביאה סי' י"ט:

6א"ר זכריה בן הקצב כהן היה רש"י ז"ל: ונלע"ד שאביו של ר' זכריה היה ממש קצב בשר או קצב הפסדות של ממון או קצב קופה לעניים מפני שאין דרך להקרא שם העצם בהא הידיעה וכמו שכתבתי ג"כ בשם ה"ר שמשון ז"ל בספ"ג דכלאים גבי ר' יוסי בן החוטף וכן כתב רד"ק ז"ל בשרש לחש גבי שלום בן הלוחש:

7המעון הזה עיין בתוספות יום טוב עי' תוספות ז"ל בפ"ק דנדרים דסבירא ליה דגם העבודה הוי לשון שבועה כמו שכתבתי שם:

8א"ל אין אדם מעיד על ידי עצמו תנא ואפי' באיסור שבויה הקל. ואע"פ שאסרוה עליו לפי שכהן היה הוא ייחד לה בית בחצרו וכשהיא יוצאה והוא בחצר יוצא בראש בניה שייהו הבנים עמהם שלא יתייחדו וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה כדי שלא יהא הוא בחצר והבנים מבחוץ: וביד שם סי' כ"ה: