מלאכת שלמה על משנה כתובות ג:ה

1כיצד הוא שותה בעציצו וכו'. ביד שם סי' ג' ה' ובפ"ג סי' ד' ה':

2אפי' היא חיגרת אפי' היא סומא אפי' היתה מוכת שחין. נראה דלכך קתני אפי' חיגרת אפי' סומא אפי' מוכת שחין ולא קתני אפי' חיגרת או סימא או מוכת שחין לרמוז לנו שאפי' יש בה כל המומין הללו יחד שהיא חיגרת וגם סומא וגם מוכת שחין אינו יכול לגרשה. ובגמ' בברייתא פלוגתא דאיכא למ"ד דאין לה כתובה דטעמא מאי תקינו רבנן לאשה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה ור' יוסי ב"ר יהודה ס"ל הא נמי מצי מצער לה עד דאמרה היא לא בעינא לך ופסקו הפוסקי' הלכה כת"ק. ואם עבר והוציאה כופין אותו להחזירה דה"ל לאו הניתק לעשה דכתי' ולו תהיה לאשה אע"ג דכתיב קודם לא יוכל שלחה כל ימיו ה"פ לא יוכל לשלחה שלוחין שתהיה בה כל ימיו אלא יחזירנה לפיכך אם עבר וגירשה כופי' אותו להחזירה ואינו לוקה. מתה גרושתו קודם שיחזירנה או שנתקדשה לאחר או שהוא כהן שאסור בגרושה ה"ז לוקה שהרי עבר על לא תעשה ואין יכול לקיים עשה ע"כ:

3נמצא בה דבר ערוה. פירוש אחר שכנסה. ומ"מ נמצא בה דבר זמה אי שאינה ראויה לבוא בישראל אפי' מחייבי עשה או שניה ובגמ' פריך וניתי עשה דלו תהיה לאשה ונידחי את לא תעשה דאינה ראויה לבוא בישראל כגון ממזרת ומשני היכא אמרי' אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומיה לעשה אי לא מידחי לא תעשה אבל הכא לא חשיב עשה דאי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל וכיון שכן השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה. וכתב הר"ן ז"ל ודכוותה אמרי' בפ' אלו מציאות גבי מציאה שאם היה כהן והיא בבית הקברות לכך נאמר והתעלמת ואיכא מקצת נסחי התם דגרסי פשיטא מי דחינן איסורא מפני ממונא כלומר פשיטא שאינו מיטמא שהרי אם באו בעלים ואמרי לא בעינן ליתיה לעשה כלל ועשה דקיל דאפשר דלידחי אינו בדין שידחה לא תעשה קל אלא כופי' הלה לדחותו ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל דאנמצא בה דבר ערוה לא קפריך דהא אית בה לאו ועשה כדאמרי' בפ"ק דיבמות לא יוכל בעלה וגו' לרבות סוטה שנסתרה והיינו לאו ודרשינן ונטמאה ונטמאה חד לבעל וחד לבועל אלא אשאינה ראויה לבוא בקהל פריך ע"כ וכן נראה שפירש רש"י ז"ל גם כן: