מלאכת שלמה על משנה כלאים ב:ו

1שלשה תלמים של פתיח. פי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דהיינו הארץ כשתמטר יתבקעו בה בקעים מתרחבין ונקרא כל בקיע מהן תלם של פתיח. ואינו נכון דמה שייך כאן שם תלמים. ועוד דהיכי הוו בשלש מינייהו כשיעור שתי אמות דהיינו י"ב טפחים. ועוד דפתיח משמע מל' יפתח וישדד אדמתו וכן פי' הר"ש ז"ל וגם הרא"ש ז"ל לכך נראה לפ' דה"ק ג' תלמים של פתיחת המחרישה והא דלא תנא ג' תלמים סתם משום דקא משער בתלמי חרישה דקה כשמתחילין לפתוח האדמה ולמעוטי תלמי הרביעה דלעיל תני הכי. וכך פירושא דשלשה תלמים של פתיח דכוליה תלמודא כך נ"ל. הרש"ש ז"ל:

2בפי' ר"ע ז"ל. משר משר ערוגות ערוגות. פי' זה אינו נראה דא"כ היינו קרחת וקרחת אסור לסמוך וצריך הרחקה בית רובע. ע"כ נראה דמשר לשון שורה. והפי' רוחב המשר זורע עושה אותו שיעור שלשה תלמים של פתיח. ואם ירצה לעשותו פחות מזה רשאי הוא להיות פוחת את המשר עד כ"ש. ובלבד שיעשה בתחלתה רחבה ג' תלמים של פתיח באורך ג' תלמים כך מפו' בירושלמי וא"צ הרחקה כלל כיון שהוא עשוי שורות שורות כן מוכיח בירושלמי. ונ"ל כי בעבור זה אמר תלמים של פתיח כדי למעט תלמי רביעה שהן גדולים יותר ומה שאמרו ב"ה שיעור של מלא העול ולא אמרו ב' אמות לפי שזה מצוי ביד כל זורע ויכול לצמצם בו אבל מדידת האמה אין הכל בקיאין בה ע"כ מן הח' הרי"א ז"ל:

3עוד בפי' ר"ע ז"ל. שכתוב שם עד שלא ישאר ביניהם בסוף החצר צריך להגיה בסוף המשר. והא דקאמר בירושלמי שתי אמות על שתי אמות לא שיהו מרובעות אלא על אורך שתי אמות שכלות עד כל שהו:

4השרוני. אית דמפרשי שם מקום. גרסי' בירושלמי א"ר יונה הדא דתימר בעשויה משרין משרין דבההוא לא חשיב כל מין ומהני בהרחקת שלשה תלמים. אבל בעשויין משר אחד ובא לעשות משר א' ממין אחר בסוף או באמצע לא סגי בהכי ושיעורו בית רובע כדין תבואה בתבואה:

5וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו. פי' קרובים דברי ב"ה לב"ש דבציר משהו הוא דהוי שיעורא דב"ה משיעורא דשלשה תלמים של פתיח. וליכא לפרושי קרובים דברי ב"ש לב"ה דלא טפו עלייהו ב"ה אלא משהו דא"כ ב"ש לקולא וב"ה לחומרא והו"ל למתנייה במס' עדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כדאמרי' בכל דוכתי. וליכא למימר דמשום דתני וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו לא חש ליה ולא תני ליה דהא בריש מס' שביעית נמי תנן וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו ואפ"ה פריך עלה בירושלמי דליתנייה התם אלא ודאי כדאמרן. הרש"ש ז"ל: