מלאכת שלמה על משנה כלאים ה:ג

1מראש הכרם ועד סופו. אית דגרסי ועד ראשו וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

2זורעין בתוכה. כלומר בראשה למעלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז וז"ל שומרה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ד' מותר לזרוע בראשה ירק ובלבד שלא יהו השריגים נוגעים בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה ע"כ. ונראה דנקט בתוכה משום דאית לי' לתנא דכל דבר דרחב ד' וגבוה עשרה אמרי' בי' גוד אסיק ומוקף מחיצות הוא כדאיתא בפ"ק דשבת ולהכי שייך למיתני תוכה. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה בראשה. וכתב הרמב"ם ז"ל שם בפרק ז' בד"א במרובעות אבל אם היתה השומרה עגולה צריכה שיהיה בתוכה חלל ד' טפחים כדי שתהי' מופלגת מן הארץ וצריכה עפר על ראשה מלמעלה שלשה טפחים ע"כ והוא מן הירושלמי:

3בפי' ר"ע ז"ל. ואם הי' שער כותש רבנן וכו'. אמר המלקט צריך למחוק מלת רבנן. ותמה הר"ש ז"ל ששינה התנא לשונו דהכא וגם בפ"ב דפאה קתני שער כותש ובפרקין דלעי' קתני אם ערסן מלמעלה ושמא ערסן בידי אדם וכותש ממילא. וי"מ כאן ובפאה שער כותש שהשומירה עפר הנפרד אסור לפי שפעמים תבוא הרוח ותטלנו ונמצא שומירה פחותה מד' ומעשרה ולכך אסור ע"כ. ונלע"ד דאפשר דערסן דקאמר ר"י היינו אע"פ שאינם מעורבין יותר מדאי כמו שער כותש כדרך כל עושי עריס. ובירוש' דפאה מיבעיא לן אי בעינן כותש ע"ג הגדר פי' שיהיו נטויין ע"ג הגדר וכותשין אותו שמחלידין הכותל ומעלה אבק או כותשין הענפים למעלה זע"ז וכותש לשון מריב וחולק כמו מתכתשא דא בדא דבראשית רבה ואסיקנא התם דאפי' השער כותש אסור וכ"ש הגדר כותש והכא מפני שהן גפנים ואין לענפיהם כח לעמוד בפ"ע פשיטא דנוטין ע"ג השומרה ממש קאמר ומש"ה לא מיבעיא ליה הכא כן פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וע' בהר"ש ז"ל. ובירוש' תני א"ל ר"א אי אתם מודים לי שעומק כגבוה. א"ל הן אלא שאויר הכרם מקיף. פירוש דאיכא כרם מהאי גיסא וכרם מהאי גיסא. מסתברא ר"א יודה לראב"י. ראב"י לא יודה לר"א. פי' ר"א דגת יודה לראב"י גבי חריץ. דהא אית לי' לר"א סתם דהוא ר"א בן הורקנוס שעמוק כגבוה. וה"ט דגת אע"ג דאינו מפולש וכ"ש גבי חריץ דאיכא תרתי. ראב"י לא יודה לר"א דגבי גת מקיף לו הכרם מארבע רוחותיו: