מלאכת שלמה על משנה כלאים ז:ז

1יגדוד. בדלי"ת גרסי' מלשון גודו אילנא הרש"ש ז"ל וכן ג"כ פי' מהרי"ק ז"ל בכ"מ אכן ה"ר יהוסף ז"ל כ' על פי' ר"ע ז"ל פי' זה אינו נראה כי אין הלשון משמע כן אך נ"ל לפרש שהוא לשון תקון ע"כ אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס בפי' המשנה יגרור ברי"ש מלשון גורר אדם מטה ופי' דהוא ל' יסירם מהרה. והר"ש כ' ואי גרסי' בדלי"ת הוי לשון גדר שעושה בין תבואה לגפנים:

2אם ארעו אונס. ולא סלקן לא נתקדשו ואפי' הוסיף מאתים דומיא דלשאגיע שם אלקטנו:

3מחזיר ואינו מקדש. מתני' ר"ע אבל בן עזאי פליג עליה בבריי' וס"ל דצריך לגזוז את הירק. ופי' ר"ע ז"ל דהא דתנן לעי' תחת הגפן אוסר ומקדש היינו כשעיקר התבואה תחת הגפן וכו'. אמר המלקט כן פי' הרא"ש ז"ל וגם הרש"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא פסק זה. והקשה הח' הר' אפרים אשכנזי ז"ל וז"ל וצ"ע דהא תנן לעיל ועבודת הגפן וד"א שבכרם הרי אלו מקדשין ואפשר שכל מה שהוא תוך עבודת גפן או כרם נקרא תתת גפן ע"כ:

4מאימתי תבואה מתקדשת וכו'. כ' הח' הר"ס ז"ל צ"ע אם נאמר שאין התבואה מתקדשת אא"כ היו הענבים כפול הלבן או נאמר שמתקדשת אע"פ שאין הענבים כפול הלבן ממ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה דה' כלאים משמע שאינם מתקדשות אא"כ היו כפול הלבן וז"ל שם כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן אלא עדיין הם בוסר וזרע בתוכו ירק או תבואה והשרישו ה"ז לא קידש ואעפ"כ קונסין אותו ואוסרין הזרע אבל הבוסר מותר עכ"ל. אבל מן התוספתא שבפ"ג משמע שמתקדשת אע"פ שאין הענבים כפול הלבן וז"ל התוספתא גפנים שהשרישו הרי אלו אסורין ומקדשין אבל אין מתקדשין עד שיעשו כפול הלבן ע"כ:

5משתשליש כו'. פי' הר"ש ז"ל מכח סוגיא דפ' כל שעה דמתני' דהכא בזרוע ובא כגון מעביר עציץ נקוב בכרם דכתיב המלאה ושליש בתבואה חשיב מלאה וכתיב ותבואת הכרם ופחות מפול הלבן לא מיקרי תבואת הכרם והא דתניא בספרי בפ' כי תצא המלאה הזרע אימתי המלאה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן התם בזורע בין הגפנים שהכרם נטוע כבר ולפיכך התבואה נאסרת בהשרשה ודריש לי' מהזרע וענבי הכרם לא מיתסרי עד שיהיו כפול הלבן דאז חשיבי פרי ותבואת הכרם איקרי ויתכן שהזמורות מיתסרי בתוספת מאתים דדוקא בפרי הוא דכתב קרא דהא קתני התם בספרי אין לי אלא כרם שעושה פירות שאינו עושה פירות מנין ת"ל כרם מ"מ ומיהו איכא לאוקומיה לאסור את הזרעים א"נ בזרוע מעיקרו חטה ושעורה וחרצן ע"כ וגם בב"י חו"מ סי' קמ"א כתוב דהא דמשמע בפרק כל שעה דזמורות ועצי כלאים אסירי התם מיירי שנזרעו הזרעים עם נטיעות הכרם שגדלו באיסור אותם זמורות אבל מימרא דרב יהודה דאמר אכלה ערלה ושביעית וכלאים הויא חזקה דמשמע דזמורות שרו דמשום דנהנה לכה"פ בזמורות הויא חזקה מיירי בזמורות שהיו כבר גדולים קודם שנזרעו כלאים שאותם אינם נאסרים אלא כשהוסיפו מאתים ע"כ. ואם זרע ירק או תבואה וצמחה ואח"כ סכך עליה את הגפן הקשין מותרין והדגן ידלק כ"כ שם הרמב"ם ז"ל בפ"ח מן הירוש'. והא דאמרי' בפ' כל שעה דתנור שהסיקו בקשין של כלאי הכרם יותץ התם בשזרע הכלאים תחת הגפן. וכ' הרמב"ן ז"ל בפי' התורה בפ' כי תצא בפסוק לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש וז"ל וטעם פן תקדש כמו כי תקדש וכן ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו וכן ולא תגעו בו פן תמותון. ויתכן שפי' כמו פן ינכרו צרימו פן יאמרו כענין שמא לומר לא תזרע אותו כלאים פן יצמח ויאסר עליך הכל כי אינם נאסרין אלא כמו ששנינו תבואה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן עכ"ל ז"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל וענבים משיעשו כפול הלבן מכאן יש ראי' שהגפן עצמו אינו נאסר אלא הפרי שהוא ראוי לאכילה נאסר ודו"ק ע"כ:

6וענבים שבשלו כל צרכן אינם מתקדשות. גרסי' ול"ג מתקדשות והיינו דאמרי' בירוש' כיני מתני' אינם מתקדשות כלו' כיון דגמרו כל צרכן שוב לא יוסיפו מאתים אבל מקדשות את אחרים כגון סיכך ע"ג תבואה. א' נגמר וא' לא נגמר הנגמר אוסר את שלא נגמר אם הוסיף מאתים וכן פי' הרא"ש ז"ל. הרש"ש ז"ל. ולולי הרי עולם ה"א דה"פ הירוש' אינם מתקדשות גרסי' ול"ג אינם מקדשות. וטעמא דאינם מתקדשות דכתיב המלאה הזרע ולאחר שיבשו שוב אינם קרויין מלאת זרע אלא חטים וענבים נמי לאחר שבשלו כ"צ שוב אינם קרויין תבואת כרם אלא ענבים: