מלאכת שלמה על משנה מכות א:ד

1היאך אתם מעידין שהרי הנהרג הזה או ההורג הזה היה עמנו. אית דגרסי היאו אתם מעידין שזה הרג את זה שהרי ההורג הזה או הנהרג היה עמנו וכו'. ופי' רש"י ז"ל שיזומו את עצמן שיזומו אותן בעסקי גופן ולא בעסקי ההורג וההרוג כדמפרש ואזיל ע"כ וגם התוס' ז"ל כתבו עד שיזומו את עצמן פי' עצמן של עדים שיאמרו להם אתם במקום פלוני עמנו הייתם ולא שיאמרו ההורג או הנהרג היה עמנו ע"כ ואיני יודע מה מלמדים אותנו ושמא לכל הפחות לא היו גורסין מלות ההורג או הנהרג במשנה. וכתב בספר הלבוש בחשן המשפט סימן ל"ח וז"ל והטעם שהאמינה התורה למזימים יותר מלמוזמים משום כיון שמעידין המזימין על גופן של דברי המוזמין הן אינם נאמנים על עצמן לומר לא היינו עמכם ככם שאינם נאמנים לומר לא עשינו כך וכך כגון אם באו שני עדים והעידו על שנים או אפילו על מאה שהרגו את הנפש או שחללו את השבת מאמינים לעדים להרגם ואין אנו מאמינים לאלו שאומרים שלא עשו כך וכך דאדם קרוב אצל עצמו ואינו מעיד על עצמו ה"נ אין מאמינים לאלו שיאמרו לא היינו עמכם שמעידים על עצמן אלא מאמינים למזימין המעידים על גופן ופטרינן אותו הפלוני ולא עוד אלא שהעדים המוזמין חייבין לשלם לאותו פלוני כפי מה שרצו לחייבו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ורבתה התורה בפי' שחייבין לשלם ממון שהיו רוצים לחייבו לשלם דכתיב יד ביד וגו' ומקשינן כיון דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם יד ביד למה לי אלא לרבות דבר הניתן מיד ליד דהיינו תשלומין ולא נאמר כיון שיש עליהם חיוב מלקות משום לא תענה ברעך עד שקר לא נחייבם ממון קמ"ל יד ביד לחייבו ממון ולא מלקות ומשלמין הממון בין שניהם עכ"ל ז"ל. וכתב הרב אלפס ז"ל בפ' מרובה דף כ"ט דכל הזמה דמתניתין ומתניתא דאיירי בעדים זוממין לא איירי אלא בעדות על פה אבל בעדות בשטר לא אשכחן לה ראיה דאיירו בה דמילתא רחיקתא היא הלא תראה שלא פירשוה בירושלמי אלא בעדות על פה והאריך שם ע"ש: