מלאכת שלמה על משנה מגילה א:ג

1איזהי עיר גדולה וכן הדין בכרך דכל שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר אבל המוקף חומה מימות יהושע בן נון אפילו אין בו עשרה בטלנין קורין בט"ו ועיין בהר"ן ז"ל בדף שנ"ט ע"ב מדפוס ויניציאה: וביד פ"א דהלכות מגלה סי' ח' ומשמע מלשונו ז"ל דדוקא לעיר בעינן עשרה בטלנין אבל לכרך המוקף חומה לא בעינן וכן דעת התוס' וכן כתב שם המגיד משנה:

2כל שיש בה עשרה בטלנין רבינו עובדיה ז"ל תפס פי' רש"י ז"ל אבל הר"ן ז"ל כתב על פי' רש"י ז"ל דאין צורך אלא כל שמשכימין ומעריבין בבית הכנסת להיות מצויין שם בשעת התפלה די בכך ע"כ:

3באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין כלומר בבני כפרים ובני עיירות שאין להם עשרה בטלנים וכן כשחל פורים בשבת ובע"ש וגרסינן בירושלמי באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה ותרומת שקלים פי' בקריאת מגלה משום דכתיב ולא יעבור בתרומת שקלים משום דמר"ח ניסן ואילך לא סגי לאתוי תמידין אלא מתרומה חדשה אבל סעודת ר"ח פי' שהיו עושין כשהיו נסמכין לעבר את החדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין הר"ן ז"ל. והעלה הוא ז"ל דטעמא דסעודת פורים מאחרין משום דמה שאמר הכתוב ולא יעבור היינו לקריאה אבל לשמחה לא והובא ירושלמי זה בטור א"ח סי' תי"ט:

4אבל זמן עצי הכהנים וכו' אית דגרסי זמן עצי הכהנים והעם וכו' וכדאיתיה בפרק בתרא דתעניות במשנה וכן הוא ג"כ ברש"י והר"ן ז"ל וכן הוא כתוב ג"כ בפי' ר"ע ז"ל. ובתוספתא מוסיף וספק מילה פי' נולד בין השמשות ופי' הר"ן ז"ל זמן עצי הכהנים והעם אי אפשר לו להקדים מע"ש אם חל בשבת מפני תברו שהוא מספיק דאי אפשר לו להכנס בתחומו של חברו וכן ספק מילה קודם לכן א"א דתינוק לאו בר חיובא וכן סעודת פורים ור"ח קודם זמנם לאו כלום נינהו ע"כ: ויותר מבוארין דברים הללו בפי' רש"י ז"ל המועתק ברב אלפס ז"ל וז"ל אבל זמן עצי הכהנים והעם האמור במס' תענית שהיו משפחות בישראל שקובעות להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה ומביאין קרבן עצים עמהם פי' כשהיו מביאין העצים היו מביאין קרבן בנדבה מתוך שמחת קרבן העצים וזמן של אותו הקרבן שהיו מביאין הכהנים והעם אם חל להיות בשבת דאי אפשר להקריבו בו ביום דאין קרבן דוחה שבת אלא של חובת היום ושל צבור יצא זה דנדבה הוא ושל יחידים וכשמביאין אותו אין מקדימין להקריבו מע"ש אלא מאחרין עד אחר השבת לפי שכל היום של ע"ש זמן הוא למביא עצים עד עכשיו ואינם רוצים שיכנסו בזמנם להביא עצים דקרבן עצים בעוד שזמן הישנים עדיין להביא והיינו דלא בעי בגמ' הכא אהא מ"ט מאחרין ולא מקדימין דמילתא דפשיטא היא כדפרישית עכ"ל ז"ל. וקשה לע"ד דמשמע מתוך דבריהם ז"ל שבני ארח בן יהודה היו מספקין קרוב למאה ועשרה יום בשנה מר"ח ניסן עד עשרים בתמוז ובני דוד בן יהודה חמשה עשר יום לבד בכל שנה מעשרים בתמוז עד חמשה באב ובני פרעוש בן יהודה לא היו מספקין רק שני ימים שהם חמשה באב וששה באב ששבעה באב הוא ליונדב בן רכב וזה דוחק גדול לומר שזה מספק יותר ממאה יום וזה שני ימים בלבד ואי מהא לא קשה כ"כ דמצינן למימר דהשתא אינו מספק רק שני ימים בימות הקיץ משום דבחר הכי היה מספק צ' יום בימות החורף כדקתני בסיפא באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה שהם צ' יום עד א' בניסן מ"מ יקשה מיונדב בן רכב שלא היה מספק רק שלשה ימים בשנה שהם יום ז' באב וח' בו וט' בו וכן יקשה ג"כ דבני סנאה בן בנימן לא היו מספקין רק ה' ימים בשנה מיום עשרה באב עד ט"ו ויותר יקשה דבני זתוא בן יהודה שעמהם הכהנים והלוים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות שכל אלו לא היו מספקים רק חמשה ימים בשנה מט"ו באב עד עשרים בו ולבני פחת מואב בן יהודה שכבר מספקים לפי פירוש זה שלשים יום שהם מעשרים באב עד עשרים באלול ניחא קצת אמנם יקשה לנו מבני עדין בן יהודה שהם לבדם מספקים מאה יום בכל שנה מעשרים באלול עד אחד בטבת לבני זתוא בן יהודה ולכל הנלוים אליהם שלא היו מספקים רק חמשה ימים בכל שנה כדכתיבנא כמו שהוקשה לנו מבני ארח בן יהודה ומבני פרעוש בן יהודה לבני זתוא ולכל מחנהו. לכן נלע"ד לומר דאי איתא שאלו הם דברי רש"י ז"ל והר"ן ז"ל צריכין אנו לומר דזמנים הרבה קבועים היו למתנדבי עצים למערכה חוץ מאלו הט' אלא שלא הוזכר במשנה דמסכת תענית פ' בתרא אלא הנהו שהתנדבו מיד בעלותם מן הגולה שלא נמצא עצים בלשכה באותה שעה וגם מפני שעל אלו התנו נביאים שביניהם שאפי' לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם ומדליקין מהן בו ביום ע"ג המזבח מה שא"כ בשאר מתנדבי עצים דאין מבערין מהן בזמן שיש עצים אחרים. ונראה דה"פ דסדר נדבת העצים דהני ח' משמרות שהם ט' שכל א' מהם יביא ביום שנפל בגורלו עצים למערכה נדבת לבו עצים וביום שיביאם יתחילו להבעיר מהן והשאר יכנס ללשכת העצים וכמו שכתבתי בשם רש"י ז"ל שם פ' בתרא דתעניות ואפשר שכל אחד מהן היה מביא ביומו מה שיספיק לירח ימים לפחות או לשני ירחים או יותר או אפשר שכל אלו הט' היו מביאין בשוה חוץ מפרעוש בן יהודה שהיה מביא כפלים בכל אחד מהם אבל לעולם היו אחרים מתנדבין להביא ביום אחד קבוע בשנה אליהם וכן משמע ג"כ מלשון המשנה דקתני דכל מי שטעה בשבטו היה נלוה עם בני זתוא בן יהודה דמשמע הא אם לא טעה בשבטו היה לו יום אחד מיוחד לנדבתו בפני עצמו דליכא למידק הא אם לא טעה בשבטו לא היה מתנדב כלל דהא ודאי מתנדב היה אם רצה ודיוקא דלא טעה הוי דומיא דטעה כמו שהטועים היה להם יום אחד גם מי שלא טעה ודאי היה לו יום מיוחד אלא שהמיוחד של הטועים היה בלווי אחרים עמהם והמיוחד של מי שלא טעה היה מיוחד בלא לווי אחרים רק להם לבדם ועוד כדקתני וכל מי שטעה דמשמע שלא נשאר גם אחד מן הטועים שלא הביא בו ביום ובודאי שיש לנו לומר שכמו שכל הטועים השתדלו להיות להם יום מיוחד לפחות קצת ממי שלא טעו ודאי שהשתדלו להיות להם יום מיוחד וגם הם אפשר שהיו עושין י"ט בשעה שהיו מביאין ולזה כוונו באמרם ז"ל ואי אפשר לו להקדים מע"ש אם חל בשבת מפני חברו שהוא מספיק שא"א לו להכנס בתחומו של חברו ע"כ. כלומר חברו שאינו מוזכר במשנה כך נלע"ד: ועיין במ"ש שם סוף סימן ה':

5בט' באב וכו' בטור א"ח סי' תק"ן:

6והקהל דכתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף והיו עושין כן בכל שנה ראשונה של שמיטה במוצאי י"ט הראשון של חג שהוא יום ראשון של חולו של מועד ואי איתרמו יום ראשון של חש"מ בשבת דוחין אותו עד יום ראשון ובירוש' מפ' דהאי דלא עבדינן ליה בשבת מפני הבימה דתנן בסוטה פ' אלו נאמרין דבימה של עץ היו עושין למלך בעזרה ויושב עליה וא"א לעשותה בשבת ופרכינן התם ולעבדה מאתמול פי' מעי"ט דהיינו יום חמישי ומשני דחיקא ליה עזרה ומצאתי כתוב בפי' כתיבת יד להר"ן ז"ל שכל אויר העזרה היו צריכין לנסים הנזכרים בעזרה ע"כ: וז"ל רש"י ז"ל שעל רב אלפס ז"ל ופרכינן התם לתלמוד ירוש' וליעבדה מאתמול ומשני משום דוחקא דעזרה שיהא דוחק בעזרה שלא לצורך היום אם יעשוה מע"ש מפני רוב בני אדם הבאים בעזרה ואית דמפרשי דהקהל לא דחי שבת מפני הטף שהיו צריכין להביא עמהן בעזרה דכתי' האנשים והנשים והטף פי' מפני הטף שהיו צריכין לטעון אותן על כתפן ויש לכל הפחות איסור מדרבנן אע"ג דחי נושא [את] עצמו והאי בבא איתא ס"פ ב' דתענית ועי' ביד ספ"ג דהלכות חגיגה:

7אע"פ שאמרו כתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים גרסי' מפני שאמרו:

8מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ובמתנות לאביונים בס"פ שני דמסכת תעניות מייתי לה. ופי' הרמב"ם ז"ל מתנות לאביונים דבדיעבד אם נתנו ביום קריאתם בי"א או בי"ב או בי"ג יצאו ומותרין כלומר רשאין אבל סעודה אפי' בדיעבד לא יצאו אלא צריך לעשותה בזמנה ע"כ. ומתוך פי' הר"ן ז"ל מוכח שג"כ אינם שולחין מנות משום דלא עבדי סעודה וביד פ' שני דהלכות מגילה סי' י"ג י"ד:

9א"ר יהודה אימתי מקום שנכנסין וכו'. בפרקין דף א' ודף ד' איתא וה"פ אימתי מקדימין מקום שנכנסין וכו' במקום שב"ד קבוע והכפרים נכנסין שם ליום הדין כשיש להם ריב אבל מקום וכו' ומשמע דבמקום שנכנסין מיהא דאפי' בזמן הזה קרינן ובברייתא קאמר ר' יהודה דבזמן הזה לא קרינן קודם זמנה מההוא טעמא דכתיבנא לעיל הואיל ומסתכלין וכו' ומוקי רב אשי בגמ' דההיא ברייתא ר' יוסי ב"ר יהודה אמרה: