מלאכת שלמה על משנה מגילה ב:ב

1קראה סרוגין וכו'. ביד שם סי' ב' ה' ט' ובטור א"ח סי' תר"צ. סרוגין בבבלי ובירוש' אמרינן לא הוו ידעי רבנן מאי סרוגין שמעוה רבנן לאמתא דבי רבי דקא אמרה להו לרבנן דהוו עיילו פסקי פסקי לבי רבי אמרה עד מתי אתם נכנסין סרוגין סרוגין. ועיין במ"ש במסכת שביעית רפ"ט:

2מתנמנם יצא. בגמ' בעינן ה"ד מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר. ופי' רש"י ז"ל אהדורי סברא דבר הבא מבינת הלב ע"כ ורשב"ם ז"ל ס"פ ע"פ פי' אהדורי סברא מילתא דצריכא סברא כגון ששואלין אותו היכן הנחת כלי זה וכי מדכרו ליה הנחתו במקום פלוני מדכר ואומר הן או לאו ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל איכא מאן דמפרש נים ולא נים בתחלת שינה תיר ולא תיר שכבר ישן וכשנעור לא נעור יפה והאי פירושא הכא סליק שפיר אבל אשכחן האי לישנא גופיה גבי אכילת פסחים דאמרינן התם נרדמו לא יאכלו פי' משום דהויא ליה כשתי חבורות ואין הפסח נאכל לשתי חבורות נתנמנמו יאכלו ובפ"ק דתעניות נמי דחינן אליבא דמ"ד דישן אסור לאכול אח"כ דכי קתני ברייתא ישן ועומד ה"ז אוכל התם במתנמנם ואמרי' התם אכל חדא ה"ד מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר והתם לא אפשר לפרושי הכי תיר ולא תיר שכבר נרדם ואינו נעור יפה דא"כ משעה שנרדם נאסר אלא ודאי דהתם כולהו חדא מילתא קאמר דלא נים ולא תיר ובתחלת שנת קאמר עכ"ל ז"ל. וכתוב בבית יוסף וכתב המרדכי ירושלמי מנשה הוה יתיב קומי ר' זעירא וקא מתנמנם א"ל חזור בך דלא כוונת ואיכא למימר דלא פליג אמתני' דאם קראה מתנמנם מאחר שהוציאה מפיו יצא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא ע"כ. וכן כתב שבלי הלקט בשם רבינו שמחה ע"כ מבית יוסף:

3אם כיון לבו יצא. למ"ד מצות צריכות כונה אתיא כפשטה ולמ"ד אין צריכות כוונה איכא למימר דכי קתני אם כיון לבו היינו שאם כיון לקרות כראוי יצא ואם לאו שאינו קורא כראוי אלא כדרך קורא להגיה שקורא בענין שיכיר השומע בחסרות ויתרות ולא כדרך קריאה לא יצא והכי נמי דייק לישנא דכותבה ומגיהה הר"ן ז"ל:

4קנקנתום. בערוך קלקנתום בלמ"ד תחת נו"ן ראשונה:

5עד שתהא כתובה אשורית. דכתיב ככתבם וכזמנם וכתב הר"ן ז"ל דלא אתא אלא למעט שאר לשונות כשאינו מכיר בהם הא במכיר כשרים וכדתניא גפטית לגפטיים וכו'. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל בכל הספרים מצאתי על העור בדיו. ובטור א"ח סי' תרצ"א: