מלאכת שלמה על משנה מגילה ד:ג

1אין פורסין וכו' בפ"ח דהלכות תפלה סי' ד' ופי' הרמב"ם ז"ל פורסין היא הפריסה וההצעה שהיא קודם ק"ש ר"ל שיסדר אדם אחד יוצר ואהבה ע"כ. אבל מלשונו ז"ל שם ביד משמע שהיא ברכה אחת כמו שכתב שם כסף משנה: אבל הגאונים ז"ל פירשו פורסין לשון התחלה פי' אין מתחילין בברכות של ק"ש שיברך האחד ויצאו האחרים בברכתו אלא בעשרה מה שא"כ בשאר ברכות כגון קדוש והבדלה וכיוצא בהן שהיחיד אומר וחברו יחיד שומען בין בעונה אמן בין בלא דהא קיימא לן דשומע כעונה וכו' ע"ש בהר"ן ז"ל ור"ל פורס לשון התחלת ברכה של ק"ש כדמתרגמינן בירושלמי והוא יברך הזבח והוא מפרס על נכסא: וי"מ פורס על שמע מלשון מניח פרוסה על השלימה שפירושו לשון הפסק ור"ל שמפסיקין על שמע שאין קורין אותו אבל מברכין יוצר אור בלבד בעבור הקדושה ואחריה מתחילין להתפלל י"ט ברכות על הסדר בקול רם: וז"ל רש"י ז"ל אין פורסין על שמע כגון שהיו כאן עשרה בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו ומתחיל ביוצר עכ"ל ז"ל: וכתב הר"ן ז"ל שגם לדברי המפרשים דאין פורסין היינו לומר דאין מתחילין בברכות ק"ש שיברך האחד ויצאו בברכתו אלא בעשרה מפני דבר קדושה שבהן דהיינו בשפה ברורה וכולי' אף בברכות ק"ש דערבית אין פורסין בפחות מעשרה ואע"פ שאין בה קדושה דלא פלוג רבנן בתקנתייהו עד כאן: ועיין בספר הלבוש תכלת שם סימן ס"ט ותוסיף לקח טוב: וכתב ה"ר יונה ז"ל בפ' מי שמתו דף ט"ו ע"ב הפירוש הנכון באין פורסין על שמע הוא כמו שכתב ר"מ שאע"פ שאמרו דעם שבשדות אניסי ולא מצו למיתי לבי כנישתא וש"צ מוציאן ידי חובתם מתפלה אפ"ה מק"ש אינם נפטרים אלא באמירה ובענות אמן אינו פוטר אלא בעשרה ולפיכך אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעין בעניית אמן אלא בעשרה שאם לא כן אין העניית אמן כלום אבל אם התחילו בעשרה והלכו מקצתם גומרים ועונים אמן אחריו עכ"ל ז"ל: ובטור א"ח סי' ס"ט גם יש ממנה בטור סי' קכ"ח סימן קמ"ג וז"ל הטור שם ריש סימן ס"ט אין פורסין על שמע בפחות מעשרה פי' אותם שבאו לב"ה אחר שקראו הצבור שמע אומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר ופורסים לשון חתיכה כמו פרוסה שאין אומרין אלא קצת ממנה ויש שמוסיפין עוד לאחר שיסיימו ברכה ראשונה לומר אבות וגבורות ואומר קדושה ואתה קדוש ע"כ וכתב שם בבית יוסף ומ"ש רבינו ויש מוסיפין וכו' מתני' הכי איתא אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה ובתחלה פירש אין פורסין על שמע והשתא מפרש אין עוברין לפני התיבה וכתב דהיינו שמוסיפין לומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש ע"כ: וע"ש בסוף אותו סימן שמפרש שם אם יכולין להפסיק שם או אם צריכין לגמור התפלה: וכתבו תוס' ז"ל בירושלמי מפ' שאם התחילו בעשרה ויצאו מקצתם אפ"ה גומרין ועל היוצאין הוא אומר ועוזבי ה' יכלו ע"כ ועל זה כתב הר"ן ז"ל ומסתברא דוקא בשנשתיירו רובם עכ"ל:

2ואין נושאין את כפיהם פט"ו דהלכות נשיאות כפים סי' ט':

3ואין קורין בתורה. בפ' י"ב דהלכות תפלה סי' י"ג:

4ואין עושין מעמד ומושב למת וכו'. ובבבא בתרא בדף ק' תניא אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כנגד הבל הבלים וכו' ועיין במ"ש שם פ' המוכר פירות סי' ז'. וביד פ' י"ב דהל' אבל סי' ד' ובטור י"ד סימן שנ"ט:

5ברכת אבלים בעשרה. ואין אבלים מן המנין שהרי הוא אומר ברכה למנחמין בפני עצמן אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם הטוב בא"י משלם הגמול ולאבלים בפני עצמן אחינו בעל נחמות ינחם אחכם בא"י מנחם אבלים:

6וברכת חתנים וחתנים מן המנין ומצאתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלות ותנחומי אבלים:

7ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה כך צ"ל:

8ובקרקעות היינו בקרקע דלאו שדה אחוזה דאילו בשדה אחוזה כבר פירש הכתוב פדיונו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף: ואיתא להאי בבא בירושלמי פ' אלמנה נזונות ופירש הרמב"ם ז"ל וכשיאמר אדם ערכי עלי והערכין פסוקים וידועים כבר בלשון התורה ואין לו לזה המעריך מה שיתן אלא אחוזתו הכהן הממונה על ההקדשות יקח מאותה אחוזה דמי הערך שנתחייב בו לפני עשרה מישראל ואחד מהם כהן שיסכמו כולן שזו שוה זה הערך ואז ירד לתוכה וזה שאמר תשעה וכהן אינו תנאי אבל הוא רשות שאם הם ט' מישראל דיו עכ"ל ז"ל. ור"ע ז"ל נקט הכא כפי' רש"י ובפ"ק דסנהדרין סי' ג' נקט לפרש כפירוש זה של הרמב"ם ז"ל:

9תשעה וכהן דעשרה כהני כתיבי ובאה הקבלה דכהן אחד יספיק לנו וכל מה שנשנה כהן הוא רבוי אחר רבוי למעט ואפי' ישראל ובגמ' מקשה וליבעי חמשה כהנים וחמשה ישראלים ?וקאי בקשיא " וז"ל פי' ספר לשון למודים [שער א' סימן כ"א] (לרב) [לר"ש מקינין] בספר כריתות בהחלה ר"ל דכולהו כהן דהך פרשה קיימי אכהן קמא דכהן קמא אתא לגופיה למימר דבעי כהן ולא ישראל והשני כמו כן למעט ישראל ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכן ג' לראשון וכן ד' וכן כולם ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' ישראל ולכך הוי ט' ישראל וחד כהן ויש לדקדק מנלן הא מנינא אימא ראשון לומר כהן דוקא ושני מגלה על ראשון לומר אפי' ישראל [*) עי' יבין שמועה כלל קע"א וקע"ב שמבאר את כל הפסקא הזאת.] וי"ל דא"כ ליכתוב האיש וה"א כהן דקאי אכהן קמא ומניינא ידענא דאי לא אתא למניינא ליכתוב והעריך ולא ליכתוב לא האיש ולא כהן והוה קאי אכהן קמא ומדכתב כהן ש"מ דאתא למעוטי כהן מהך מניינא ולא למעוטי מנין אנשים ולעולם כהן קמא ר"ל כהן דוקא מדלא כתב איש. ואימא חמשה כהן וכו' ה"פ מנלן דכולהו כהן קיימי אכהן קמא אימא דכל חד וחד קאי אדלקמיה כהן שני קאי אראשון דראשון משמע דוקא כהן ובא שני עליו ואמר אפי' ישראל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ושלישי על שני דמשמע אפי' ישראל ואתא למימר דוקא כהן וד' קאי אג' ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכן כולם אחד כהן לגופיה כיון שאותו שלפניו ר"ל אפי' ישראל ואכהן דקאי על אותו שר"ל כהן בא לומר אפי' ישראל משום אין מיעוט אחר מיעוט וכו' ע"כ:

10ואדם כיוצא בהן אם אמר דמי עלי שמין אותו כעבד ומיהו עבד כנעני גופיה אמרינן בירושלמי דלא שיימינן ליה בעשרה משום דאוושא מילתא ושמא ישמעו ויברחו ואע"ג דמדאורייתא בעינן עשרה מדאורייתא נמי בכל דהוא סגי כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל וכיון דדיעבד הוי פדוי בכל ענין עבוד רבנן תקנתא להקדש כדי שלא יפסיד הכל הר"ן ז"ל: