מלאכת שלמה על משנה מעילה ב:ו

1שתי הלחם תוספות פ"ק דשבועות דף י"א ודפ' קבלה דף כ' ודפ"ק דמנחות דף ט'. ועי' בתוס' שבס"פ לולב וערבה. ותמהתי שראיתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל ס"א קדמו בתנור בדלית וכן ג"כ בסמוך גבי לחם הפנים קדם בדלית וכ' כן מצאתי ע"כ:

2קרמו בתנור היינו במקום שחיטת כבשים הכא ל"ג ובלינה ואף במשניות לא מצאנוהו משום דשתי הלחם נאכלות לא פחות משנים ולא יותר על שלשה וספרים דכתי' בהו מוקמי ליה בלינה דלאחר זמן אכילתו ולא היא דהא גרסי' במנחות דאפי' הוא ימים רבים על השלחן אין בכך כלום אלא הכי פריש לן מורנו דלינה דגבי שתי הלחם היינו שלא הביאן ביומן ולינת לחם הפנים נמי לא מיירי בנטילתו אלא בהסדרתו שלא הסדירו בשבת שלהן אלא באחד בשבת ולנו ונפסלו ע"כ מפירוש לא נודע למי וגם הרמב"ם ז"ל לא גריס לינה. וגם רש"י ז"ל לא גריס לינה וכמו שפירש רעז"ל. וז"ל תוס' ז"ל קרמו בתנור הוכשרו ליפסל בט"י ובמחוסר כפורים משום דתנור מקדש הלחם בקרימת פנים וי"ס שאין גורסין ובלינה דהא בפ' שתי הלחם תנן דנאפות מבערב ואינם דוחות לא שבת ולא יו"ט ואי לינה פסלה בהו א"כ כשנאפות מבערב הרי הן פסולות בלינה למחר ואומר ר"י דגרסינן ליה שפיר דמדקתני קרמו פניה בתער הוכשרו ליפסל וכו' אלמא אית ליה תנור מקדש להו וא"כ ע"כ לינה פסלה ואפייתם [הגהה עיין במ"ש ס"פ כל המנחות באות מצה] דוחה שבת דהכי דייק בפרק ר' ישמעאל בסופו ומשנה דפרק שתי הלחם אית לה דתנור אין מקדש ולהכי קאמר דאין אפייתו דוחה יום טוב ואינו נפסל לא בט"י ולא במחוסר כפורים כיון דתנור אינו מקדש וא"ת כיון דאית ליה לתנא דמתניתין תנור מקדש למה לי קרמו פניה כניסתו בתנור ליקדשיה דהא כלי שרת מקדש. וי"ל דמשום טבול יום נקטיה דקסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו והא דכלי שרת מקדש היינו דוקא כשנעשה כל הראוי ליעשות בו והתנור הוא נעשה לאפות בו הפת וא"כ בעינן שיקרמו. א"נ נקט שיקרמו פניה משום סיפא כדי לשחוט עליהם הזבח כלומר כיון דקרמו פניה מיד יש תורת לחם עליהם לשחוט את הזבח עליהם אבל לא קרמו לא דגבי שחיטת הזבח כתיב לחם ואין קרוי לחם אא"כ קרם הלחם עכ"ל ז"ל. ועיין במ"ש בשמם ז"ל לקמן בהאי פירקא סימן ח'. ונראה דכל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה נקראת קרמי פניה בכל המנחות כדאמרינן גבי לחמי תודה ומצת הפסח בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ז) ובפרק התודה דף ע"ח וכתבתיו שם בפרק התודה סימן ג'. אלא דקשה לע"ד אמאי נקט התם לחמי תודה טפי משאר מנחות ואי משום דלחמי תודה איקרו לחם גם שתי הלחם איקרו לחם. ושמא משום דבלחמי תודה אשמועינן רבותא טפי כדאיתא התם מהו דתימא אחד מכל קרבן כתיב ודרשינן אחד שלא יטול פרוס והכא כמאן דפריסא דמיא קמ"ל והתם בפרק כל שעה כתב רש"י ז"ל וקרמו פניה דתנן במנחות כה"ג בעינן ע"כ פירש שאין חוטין נמשכין הימנה. וכתוב בתוספי רבינו פרץ ז"ל שם פרק קבלה דף כ' אבל יוצא לא קתני ואע"ג דגבי עופות וזבחים ה"מ למיתני יוצא אלא אגב שתי הלחם ולתם הפנים ומנחות לא תני אלא אי מיפסלא ביוצא במנחות אמאי משייר ליה הכא והכא ע"כ:

3נזרק דמן של כבשים חייבין עליהם פירוש על שתי הלחם משום פיגול אם חישב בשעת שחיטה לאכול הלחם חוץ לזמנו משום דכבשים מפגלין את הלחם רש"י ז"ל. אבל תוס' ז"ל כתבו נזרק דמן של כבשים חייבים עליהם פירוש על הכבשים:

4ואין בהן מעילה וא"ת מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא והא ממונא דכהן הוא כדמסיק בגמרא ספ"ק ואין לומר כדקאמר לעיל בספ"ק לא נצרכא אלא לר"ע וכו' דהא אפילו לר"ע אינם מועלין בשתי הלחם כיון דאינם גוף הכבשים כדאמרינן במנחות דהא דאמר ר"ע היינו בזבחים גופייהו וי"ל דנקט ואין מועלין אגב הני דלעיל וכן צריך לומר בלחם הפנים עכ"ל ז"ל: