מלאכת שלמה על משנה מעילה ג:ג

1רש"א וכו' כך צ"ל. ואיתה בפרק התכלת (מנחות דף נ"ב:)

2הדם בתחלה תוספות פי' הוציאו לו דף נ"ט ודפרק ב"ש דזבחים דף מ"ו ודס"פ כל הבשר: ובגמרא בדף י"ב איתא דדם משכחת לה דמועלין בו בתחלה כגון המקיז דם לבהמת קדשים דקיימא לן דמועלין מדאורייתא באותו דם משום דלא חזי לכפר ומש"ה נמי מועלין בסופו דהיינו כשיצא לנחל קדרון דאין לך דבר דמעיקרא אין בו מעילה ולבסוף יש בו. ואי קשיא תורין שלא הגיעו זמנם דתנן בסמוך דאין בהן מעילה מעיקרא וכשיגיע זמנם יש בהם מעילה מתרץ התם דבין בקדשים שמתו ובין בתורין שלא הגיע זמנם מועלין בהן מדרבנן ומשלם הקרן. ודחי לה דבשלמא גבי קדשיים שמתו דהוה בהו מעילה מן התורה אי אמרת דיש בהו מעילה לבסוף מדרבנן שפיר ודמו נמי לדם הקזה כדכתיבנא אבל תורין דלא הוה בהו מעיקרא מעילה קשיא לן אמאי מועלין בהם בסוף. והקשה פירוש לא נודע למי וא"ת והרי קדשים קלים דלפני זריקת דמים אין מועלין ולאחר זריקת דמים מועלין לא דמי דהכא ממילא אתיא מה שאין כן בקדשים קלים עכ"ל ז"ל:

3יצא לנחל קדרון מועלין בו מדרבנן ומשלם הקרן בלבד אבל אינו מוסיף חומש וכ"ש שאינו מביא אשם מעילה כמו שכתבתי לעיל רפ"ק אבל במקדש אפילו מדרבנן אין מועלין לפי שאין גוזרין גזרה במקדש והא דנחל קדרון היינו בתר זריקה כדתנן אלו ואלו היינו דמים החיצוניים ודמים הפנימיים הנשפכין על מזבח העולה וכו' כך היה צ"ל לשון רעז"ל והוא פירוש רש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא פירש דבר רק שאין הלכה כר"ש בלבד. ועיין בתוס' פ' כל שעה (פסחים דף כ"ב:)

4הנסכים בתחלה וכו' ס"פ לולב וערבה:

5ירדו לשיתין כך צ"ל. והר"ר יהוסף ז"ל הגיה ירדו לשית. ובגמ' פריך לימא מתניתין דקתני ירדו לשיתין אין מועלין בהן דלא כר' אלעזר ב"ר צדוק דהוא אית ליה דאע"ג דירדו לשיתין שריפתם בקדושה וכיון דמצריך להו שריפה בקדושה אית ליה נמי דמועלין בהן דתניא ר"א ב"ר צדוק אומר לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש אחת לע' שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומביאין משם יין שהוא דומה לעגולי דבלה ושורפין אותו בעזרה שנאמר בקדש הסך וגומ' ואתיא קדש קדש מנותר מה נותר שריפתו בעזרה אף האי נמי וכו' ומשני אפילו תימא ר"א ב"ר צדוק הא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין דאי קלט קתני שלא ירדו לקרקע השית אלא קודם שיגיעו לשית פשט ידו למטה וקלטו מן האויר דהתם אין מועלין בהן הא ירדו לשית מועלין בהן דקרקע השית מקדש לה. לישנא אחרינא איכא בגמ' וכתב הר"ר אליקים ז"ל שהוא עיקר וזהו לימא מתניתין ר"א ב"ר צדוק היא ולא רבנן כלומר מדאיצטריך ליה לתנא למיתני ירדו לשיתין אין מועלין בהן אלמא ס"ל כר' אלעזר דאמר דלול קטן היה שם שיכול להביאם דרך שם דאי רבנן דסברי שיתין חלולין ויורדין עד התהום היאך יכול ללקטן ולמעול בהן הא נחיתו להו לתהום ומשני אפילו תימא רבנן דאי קלט פירוש שאם הכניס ידו לאויר השיתין וקלטן וקבל הנסכים קודם שירדו לתהום אפ"ה קמ"ל דאין מועלין בהן וכן פירש רעז"ל. ועיין במ"ש לקמן במסכת מדות פ"ג סימן ג'. וביד פ' שני דהלכות מעילה סימן ט' י"א ושם פסק הלכה כר"ש דאע"ג דאין מעילה בדם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה וכדתנן מתניתין דס"פ כל הבשר וכדילפינן ליה מקרא דכתיב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה מ"מ אחר כפרה היינו קודם שיצא לנחל קדרון אבל אחר שיצא לנחל קדרון מועלין בו מדרבנן כמו שאמר ר"ש וכדתנן בסתם מתניתין דבס"פ הוציאו לו. ובברייתא בגמרא ס"ל לר"מ כר"ש וחכמים פליגי עלייהו אבל מדאורייתא לכ"ע אין מועלין. ופירש בתוי"ט שיתין לשון יסודות מלשון ארמי תרגום תסוכני בבטן אמי אשתית לי וגידים תסיככני וגדוא אשתיוני ע"כ. וכן פירש רד"ק בשרש שות והעתקתי לשונו בפ"יה דיומא סוף סימן ב':