מלאכת שלמה על משנה מנחות יא:ט

1שתי הלחם וכו'. כולה מתני' פרק אלו עוברין (פסחים דף מ"ז) ויליף התם דאינם דוחין י"ט דאמר קרא לכם ולא לגבוה ואע"ג דחובת היום הוא:

2נאפות מעי"ט וכו'. תוס' ר"פ חטאת העוף דמעילה:

3נאכל לי"א. כגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה ביום חמישי דנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה כו' אבל אם באו עדים קודם המנחה א"כ למחר ביום ששי חול גמור הוא ויכולין לאפות לחם אחר ביום הששי ולחם הראשון יפדה דאין התנור מקדשן כיון דקסבר דאינו דוחה לא שבת ולא יו"ט שאם היה מקדשן א"כ יפסלו בלינה כיון דאופים אותו קודם י"ט דכן מוכח במנחות דמ"ד אין אפייתה דוחה י"ט קסבר דאין התנור מקדש תוס' ז"ל שם פ' אלו עוברין וכן פי' שם ג"כ רש"י ז"ל עיין עליו: בפי' רעז"ל וא"ת הרי שנים עשר נינהו וכו' הא לא קשיא וכו' אמר המלקט ולמוצאי יום הכפורים שהוא ליל י"ב הולכת אחר יום הכפורים שהוא יום י"א. ותוס' ז"ל תירצו כאן בגוונא אחרינא וכמו שכתבתי שתירץ גם רש"י ז"ל שם פ' אלו עוברין והקשו כאן לפורושם דהיכי חייל יום הכפורים אחר השבת הא משמע בפ' החליל דלא מיקלע באחד בשבת אלא לאחרים שעושים לעולם אחד מלא ואחד חסר ומשנה זו שבויה בפ' שני דערכין וקתני רישא אין פוחתין מששה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה ומשמע התם דאתיא דלא כאחרים והרא"ש ז"ל האריך בענין זה בתוספותיו ולאהבת הקיצור לא העתקתי פה דבריו ז"ל הנה הנם תמצאם בשלימות בספר בנין שלמה לחכמת בצלאל שבניתי אני ההדיוט בס"ד ע"ש כאן בסוף פירקין:

4ואינו דוחה לא את השבת וכו'. נ"א שאינו דוחה. וכבר ידעת דאית דוכתי שהשי"ן במקום וי"ו כמו שאפר כירה דבפ"ק די"ט ויתכן שגם הוי"ו במקום שי"ן משרתת כאן:

5ואינו דוחה את יום צום. אם חל יום הכפורים בע"ש אין לחם הפנים נאפה בו רש"י ז"ל וכתבו תוס' ז"ל בפ' ואלו עוברין מחק בקונטריס יום צום דלא שייך יום צום גבי שתי הלחם ובחנם מחקו דמילתא דרשב"ג מתנייא בתר הנך תרתי באבי דשתי הלחם ולחם הפנים ואתרוייהו פליג רשב"ג ונקט יום צום משום לחם הפנים ונלע"ד דרש"י ז"ל שמחקו שם אין כונתו לומר אלא שהתלמוד אין צריך להביא שם סיפא דמילתיה דרשב"ג כדפריך משתי הלחם כמו שהביאה שם כדפריך מלחם הפנים דשייכא גביה אבל לעולם דמודה רש"י ז"ל דבמתני' גרסינן לה אע"פ שיש לדחות דלא משמע כן מלשון רש"י ז"ל שם ותו שאין זו שיטת רש"י ז"ל בתלמוד. ומ"מ יש להסתפק אי תוס' ז"ל הוו גרסי הכא במתני' בבא דלחם הפנים קודם בבא דשתי הלחם ע"ש בפ' אלו עוברין בתוס' דבור המתחיל ואי אמרת צרכי שבת. וביד פ"ה דהלכות תמידין ומוספין סימן ט' י'. ובפ"ח סימן ט':