מלאכת שלמה על משנה מנחות ח:א

1כל קרבנות וכו'. ס"פ ששי דהלכות איסורי מזבח ובפ"ח דהלכות תמידים ומוספים סי' ב':

2מן החדש ומן הישן. פי' בקונטרס במנחות קאמר ונראה דשייך נמי בזבחים כדאשכחן במעשר בהמה אלא דה"ל למיתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מח"ל כדתנן בתמורה פ' ואלו קדשים ובתוספתא תניא כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומח"ל אפי' מבין הגויים חוץ מבכור ומעשר שאין באין אלא מן הארץ ואין באין אלא מישראל ובההיא בבא לא תני חדש וישן אבל בתר הכי תנא כל המנחות באין מן הארץ ומח"ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינם באין אלא מן החדש ומן הארץ. תוס' ז"ל:

3חוץ מן העומר ושתי הלחם. ירושלמי דשקלים פ"ד מוקמי' לה כר' ישמעאל אבל ר' יוסי בר' יהודה מכשר ליה לעומר מח"ל והכי איתה נמי בגמרא ויליף לה מקרא דכתיב ממושבותיכם דכל מקום שאתם יושבים משמע ואפילו בח"ל נוהג איסור חדש קודם העומר מן התורה וקרא דוכי תבואו אל הארץ אתא לאשמועין דלא נתחייבו באיסור חדש קודם הקרבת העומר אלא לאחר שבאו לארץ אבל לאחר שבאו לארץ אסור אפילו בח"ל וכיון דנוהג איסור חדש אפילו בח"ל ה"נ אקרובי מקרבינן עומר מח"ל. ובפ"ק דכלים נמי סתם לן תנא דלא כר' יוסי בר' יהודה כמו שכתבתי שם סי' ו'. עוד גרסינן בגמ' מתני' דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות אלא שחסר מצות (גם בתלמוד הוא בתיו) עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך תקריב משמע מכל מקום ואפילו מן הישנים שבעליה שתי הלחם דכתיב תביאו ואפילו מן העליה פי' וי"ו יתירה קדריש דמלת תביא הא כתבינן לעיל פ' התודה סי' ב' דאיצטריך לאשמועינן דכל שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה ופרכינן והכתיב בין בעומר בין בשתי הלחם ראשית דמשמע מן החדש ולא מן הישן ומשני למצוה. ופי' רש"י ז"ל ותנא דידן דפסיל יליף טעמא מראשית קצירכם והאי תקריב מפיק ליה תקריב ואפילו בשבת ואפילו בטומאה כדדרשינן לעיל פ' ר' ישמעאל ע"כ ומשמע מפירושו ז"ל שהוא היה שונה פ' ר' ישמעאל אחר פ' כל המנחות באות מצה כמו שהוא בדפוס התלמוד וכן מוכח ג"כ מתוך דברי התוס' ז"ל שכתבתי לקמן פ' ר' ישמעאל סי' ד'. והקשו תוס' ז"ל וא"ת ודילמא מתני' נמי לכתחלה ואם הביא כשר כתנא דברייתא וי"ל א"כ ה"ל למיתני בהדיא ואם הביא כשר כמו בסיפא א"נ משמע חדש דומיא דארץ מה התם דיעבד נמי לא ע"כ. ובירושלמי שם רפ"ד מוקי לה כר' ישמעאל דאמר אין העומר בא מסוריא:

4שאינם באים אלא מן החדש. בעומר כתיב מנחה חדשה ובשתי הלחם כתיב בכורי קציר חטים. עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט לא מצאתי דכתיבא מנחה חדשה בעומר רק בשתי הלחם כתיב מנחה חדשה בפ' אמור ובפ' פנחס אבל כתיב בעומר ראשית קצירכם דמשמע מן החדש ולא מן הישן וכמו שכתבתי לעיל בסמוך והוא פי' רש"י ז"ל וכן פי' הרמב"ם ז"ל גם בפ"ז דהלכות תמידין ומוספין:

5מכמס וזוניחא. כך צ"ל. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה וזנוח: אלפא. פי' הרמב"ם ז"ל שהוא כמו מלפנו מבהמות ארץ וכן תרגום ולמדתם ותלפון כלומר מלומדת ומורגלת לעשות סלת טוב או שמן טוב או יין טוב והמפרש שבדפוס פי' בלשון שני אלפא אלף היינו אחד כך סלת של שני מקומות הללו מיוחדין לכך שסלתן מובחר ועיקר מכל הסלתות ע"כ:

6עפרים בבקעה. היא עיר בדברי הימים וילכוד אביה את עֶפְרָיִן. תוס' ז"ל. וכן נמי מוכח בגמרא דגרסי' עפרים בעין דגרסינן בגמרא אהאי פסקא אמרי ליה יוחנן וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפרים פי' עפרים שהוא מקום תבואה הרבה כדתנן במתני' אתה מביא לשם תבן ותבואה למכור בתמיה כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים. ואין מכשפים בעולם כמותנו. אמר להו אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול פי' לעיר שיש בה ירקות הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצים הכל לקנות הן אמרו לו דברי ליצנות והוא השיב להם כעניינם ע"כ. וכן בפי' רש"י ז"ל עפרים בעין ושתים היו אחת בהר ואחת בבקעה ע"כ וכן הוא בכמה מקומות בערוך וכן תמצא שנין זה בילקוט פרשת וישב סימן קמ"ה בשם מדרש אבכיר גם בפרשת וארא סימן קפ"א. ומאן דגריס חַפַרָיִם בחית והיא עיר בנחלת יששכר בספר יהושע לפי זה טעות הוא בידם: