מלאכת שלמה על משנה מנחות ט:ה

1כל המדות וכו'. ספ"א דהלכות כלי המקדש ובפרק שני דהלכות מעשה הקרבנוות סימן ט':

2שהיה גורשה בתוכה וכו'. לשון רעז"ל עד ומתני' ר"מ היא. אמר המלקט והא דקתני כל המדות היו נגדשות אע"ג דר"מ לית ליה רק דתרי מדות הוו חדא גדושה וחדא מחוקה האי מדות מתרץ ליה רב חסדא כל מדידות פי' כל מדידות שהיו מודדין בה כגון דכבש דפר ואיל היו גדושות אבל כרבנן לא מציא אתיא דאינהו אמרי דחד הוה לבד והוא גופיה מחוק הוה כדאמרינן לעיל בריש פירקין מדר"מ נשמע לרבנן ופי' המפרש שבדפוס דשל כהן גדול אליבא דכ"ע מחוק הוה משום שיש לו לחלק בשני חצאי עשרון ואם היה גדוש כשהיה מטלטלו ולחצותו היא מתפזר ע"ג קרקע ע"כ:

3ר' יוסי אומר לא משום זה. נסחא אחרינא והיא נסחת רש"י לא מן השם הוא זה כלומר לא זהו טעמו של דבר:

4אלא שהלח נעכר וכו'. בכא"ף ובגמרא נעקר בקו"ף ושתי הגרסאות הביאם בערוך ובגמרא פריך וכי נעקר מאי הוה גברא למאי דצריך קמכוין לקדושי ומשני רב דימי בר שישנא משמיה דרב זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת רבינא אמר לעולם אימא לך כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אלא גזרה דמאן דחזי דהנך בירוצין לא קדשי אע"ג דאתו מגויה דמנה אמרי הכי נמי מוציאין מכלי שרת לחול אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתי למימר ביה מוציאין מכלי שרת לחול: