מלאכת שלמה על משנה מנחות ט:ח

1הכל סומכין. בריש ערכין מפרש לאתויי יורש ודלא כר' יהודה דאמר יורש אינו סומך כדכתבינן לעיל בסמוך. וכתבו תוס' ז"ל ותימה הא תני ליה רישא וכמו כן קשה מהכל ממירין דאמרינן התם בריש תמורה דהכל לאתויי יורש ודלא כר' יהודה וממתניתין דלעיל שמעינן לה דאוקימנא דלא כר' יהודה וי"ל דאורחיה דתנא הכי כיון דלא מייתר ליה בבא רגיל לשנות תיבה אחת אגב אורחיה אע"ג דתני ליה בהדיא בשאר דוכתי כדאשכחן בכתובות בפ' נערה דתנן לעולם היא ברשות האב וכו' ומפרש בגמרא מאי לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה אע"ג דמשנה ראשונה ואחרונה תנן בפ' אע"פ וכן בריש יבמות תנן פוטרות משום דאי תני אוסרות ה"א אוסרות לייבם אבל מיחלץ חלצה אע"ג דהא מילתא שמעינן מכמה מתני' דאפילו חליצה לא בעיא כדקתני כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת אלמא דאינך אפילו חליצה לא בעו עוד תנן חלצו ב"ה מכשירין ואי בעיא חליצה אפילו מדרבנן היו פוסלין כדאשכחן בריש החולץ גבי מת בן היבמה בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה דאם אשת כהן היא פי' זה שנתקדשה לו אינה חולצת שלא תפסל לו ובריש ברכות נמי אמרינן מילתא אגב אורחייה קמ"ל העריב שמשו אוכל בתרומה אע"פ שהיא משנה במסכת נגעים עכ"ל ז"ל:

2והעבד והשליח והאשה. דתלתא ידו כתיבי בסמיכה בשלמים חד למעוטי יד עבדו וחד למעוטי יד שלוחו וחד למעוטי יד אשתו וצריכי [כו' עי' בתוי"ט]: בפי' רעז"ל והאשה בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל. אמר המלקט ואעפ"כ איצטריך ולא יד אשתו למעוטי דה"א כיד בעלה דמיא. ובפ' אין דורשין (חגיגה דף י"ו) בברייתא ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות א"ר יוסי אמר לי אבא אלעזר פעם אחת היו לנו עגל של זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו הנשים וכי יש סמיכה בנשים אלא מפני נחת רוח של נשים ע"כ:

3וסמיכה שירי מצוה. וכן תנופה ואם לא עשאם שלא נחשבו בעיניו מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר כפרה כל דהו דהא כפרה בדם תלויה:

4ותכף לסמיכה שחיטה. ביד פ"ג דהלכות מעשה הקרבנות סימן ה' ח' י"ב: