מלאכת שלמה על משנה מקואות י:ה

1עד מקום המדה. פי' בערוך עד מקום שחשב לחותכו משם:

2עד שיטביל את כולו. ס"א את כולן:

3שלשלת דלי וכו'. ונלע"ד דלהכי שלשלת דלי גדול ד' טפחים ושל קטן עשרה טפחים אע"ג דאפכא מסתברא לכאורה משום דדלי גדול כיון שהוא כבד גם שלשלת שלו צריכה להיות טבעות שלה גסים וכבדים ואם עוד ישימו בו שלשלת גדולה ארוכה אי אפשר למלאת בו מפני כובדו אבל דלי קטן כיון שהוא קל מסתמא גם שלשלת שלו קלה ודרך לעשותה ארוכה למלאת בה במקום חבל הלכך עד עשרה הוי טמא וצריך טבילה כנלע"ד אח"כ מצאתי שכן פי' הרא"ש ז"ל וכתבתיו בשמו פי"ד דכלים סימן ג':

4ועתיד לקוצצם מטבילן עד מקום וכו'. כך צ"ל. בטור יורה דעה סימן ר"ב כתב שם בית יוסף דבספר התרומה גריס מטבילן עד מקום המדה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עד שיטביל את כולו ע"כ וכן משמע מהרא"ש ז"ל בסוף נדה וכן הוא ג"כ התם בפ' בהמה המקשה כמו שרמזתי שם סימן ד'. וכתבו שם תוס' ז"ל מטביל עד מקום המדה וא"ת ואידך להוי חציצה דהוי מיעוטו המקפיד דמיעוטו המקפיד חוצץ בכלים כמו באדם כדמשמע במסכת מקואות וי"ל דאיירי בידות הכלים העשויין כעין חוליות כאותם שלשלאות של ברזל העשויות בטבעת והא דקתני נמי סיפא שלשלת דלי גדול ד' טפחים ושל קטן עשרה מטבילן עד מקום המדה ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת מכלל דת"ק לא בעי כל הטבעת מיירי נמי כגון דאותה טבעת עצמה עשויה בחוליות מטבעות קטנות וליכא חציצה עכ"ל ז"ל וכן כתב בית יוסף ביורה דעה סוף סימן ר"ב בשם ספר התרומה. והר"ש ז"ל העלה ומיהו בתוספתא משמע דאבית הסתרים דכלים לא חיישי' בחציצה כלל. וכמו שפי' ר"ע ז"ל: