מלאכת שלמה על משנה מקואות ב:ב

1מקוה שנמדד וכו'. בס"פ כל הגט פי' רש"י ז"ל מקוה שהיה שלם ונמצא חסר ע"כ משמע שר"ל דמלת שנמדד קאי אכשהיה שלם ומ"מ ממילא שמעת מינה דודאי שכשנמצא חסר היה ג"כ ע"י מדידה שנית שאל"כ מהיכן ידעו שחסר וקשה מה בא להשמיענו רש"י ז"ל ומי דחקו לפ' כן דאימא אפכא דמלת שנמדד קאי אכשנמצא חסר וממילא שמעת דודאי מדדוהו כשהיה שלם ויתכן שרש"י ז"ל לא בא רק ליישב קושי דהיכי אתרמי מילתא שמקוה גדול שסתמו שהוא יש בו יותר מכשיעור פעמים שלש נמצא חסר דהא מילתא דלא שכיחא היא ויישב דהכא נמי אפשר לומר דמיירי במילתא דשכיחא טובא כגון שהיה שלם כלומר מצומצם בשיעורו או יותר מעט ולקח ממנו נער או מאן דהוא מעט מים בכלי או מלא חפניו או שתו ממנו כלבים או שאר בהמות וחיות או ניגב מחמת חום הזמן איך שיהיה הרי הוא חסר לפנינו כל טהרות שנעשו על גביו למפרע אפי' אחר שנמדד מיד טמאות דשמא מיד כשהפכו פניהם ללכת לבתיהם אחר שגמרו למודדו חסר כך נלע"ד. והתם בעירובין מייתי לה לאקשויי מינה דר' מאיר דסתם משנה הוא אדר"מ ודר' יוסי אדר' יוסי כמו שנכתב שמה בעירובין פ"ג סי' ד'. וכתבו שם תוס' ז"ל ספק טבל ספק לא טבל ואפי' טבל וכו' הך ספק ספיקא משום רבותא נקטיה דאפ"ה בטומאה קלה טהורה וריצב"א מפ' דאו או קתני ואפי' טבל היינו או שטבל מדפריך בגמ' בתר הכי אדרבה אימא העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר והא לא שייך למפרך אספק טבל או לא טבל אלא או או קתני ופריך אספק טבל במ' סאה ספק לא טבל עכ"ל ז"ל ושם דלג מלהביא חלוקת מקוה שנמדד וכו'. והתם בריש נדה רמינן חבית אמקוה דתניא היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל שלשה הימים הראשונים ודאי מכאן ואילך ספק פי' רש"י ז"ל להיות מפריש עליה כלומר להיות סומך עליה והולך ושותה שאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה עליהם לאחר זמן שהתרומה נטלת במחשבה פי' כל שלשה ימים הראשונים ודאי פלוגתא דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי בבבא בתרא פרק המוכר פירות ר' יוחנן אמר כל שלשה ימים לאחר בדיקה ראשונה שמצאה בחזקתה ודאי יין ואם אמר בתוך ג' ימים ה"ז תרומה על אלו הסמוכים לה כולם מתוקנות מכאן ואילך ספק ותרומה היא ויחזור ויתרום וריב"ל אמר כל שלשה ימים קודם בדיקה אחרונה שנמצאת חומץ ודאי חומץ דכיון דעכשיו חומץ גמור הוא ודאי אין פחות משלשה ימים שהתחיל להחמיץ ואם עשאו בתוך אותם שלשה ימים תרומה על מקום אחר אינה תרומה ואליבא דרבי דאמר בהמוכר את הספינה יין וחומץ שני מינים הם דאי לרבנן הא קי"ל תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה מכאן ואילך למפרע ספק והויא זו תרומה ויחזור ויתרום אלמא בין למר ובין למר מספקינן ריעותא למפרע. ופרכי' השתא דמ"ש דחשבינן הכא גבי מקוה ודאי מדקתני אפילו ברה"ר טמאו' ומ"ש הכא ספק דקתני מכאן ולהלן ספק ולא אמרינן משעתא דסליק ידיו מלבודקו החמיץ ומוקי לההיא דחבית כר' שמעון דלגבי מקוה נמי ספקא משוי ליה דשמעי' ליה דאמר בבריי' בתוספתא במקוה נמי ברה"ר טהורות ברה"י תולין והביא התוספתא הר"ש ז"ל. ועיין במה שכתבתי שם רפ"ק דנדה:

2שר' יוסי אומר. אית דגרסי' שהיה ר' יוסי אומר וכו':

3לעולם הוא בפסולו. אית דגרסי לעולם הוא בטומאתו: