מלאכת שלמה על משנה מקואות ד:א

1המניח כלים. והיא אחת מי"ח דבר ולר' יוסי דאמר עדיין היא מחלוקת בנות כותים נדות מעריסתם בו ביום גזרו:

2בפי' רמז"ל לעיקר אשר אצלנו והוא שפשוטי כלי עץ מקבלי' טומאה לשון הר"ס ז"ל על זה הקשה מורי ז"ל מדתנן פ"ו אם היה שק וקופה וכו' היו נתונין תחת הצנור אינם פוסלין את המקוה והרי שק וקופה מקבלין טומאה מן התורה ועוד שמקבלין דבר יבש בתוכן ואעפ"כ המים שבהן אינם שאובין ובחבורו חזר בו וכתב דביש בו גומא עסיקי' ע"כ:

3אחד כלים גדולים. מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש דאינם מקבלין טומאה ואחד כלים קטנים פחות מכדי סיכת קטן ול"מ הני דבמינם מקבלין טומאה אלא אפי' כלי גללים וכו' דאינם מקבלין טומאה כלל חשיבי כלים לפסול את המקוה הרא"ש ז"ל. ושם בשבת פירש רש"י ז"ל גללים שיש אבל בפ' במה אשה דף נ"א ע"א פי' צפיעי הבקר:

4פוסלין את המקוה. אם נתמלאו מים ואפי' כפאן על פיהן או שברן המים הנקוין מהם כשאובין לכל דבר שהרי לדעתו נתמלאו שחזקת הצנור לקלח מים ול"ד כלל למניח קנקנים בראש הגג לנגבן דלעיל פ' שני:

5השוכח. כל מלות השוכח הגיהן הרי"א ז"ל הַשָכֵיַח:

6ומודים בשוכח בחצר. הרמב"ם ז"ל מפ' דמודים בשוכח בחצר הן דברי ר"מ ועלה קאי ר' יוסי וקאמר עדיין מחלוקת וכו' דב"ה מטהרין בשוכח וב"ש גזרי שוכח אטו מניח לפי שמשפט החצר בשעת קישור העבים כמו משפט הצנור כפי ההתמדה לפי שכמו שהצנור ידוע בשפיכת המים תמיד כן העבים בשעת התקשרם ידוע שהם ישפכו בחצר ע"כ. קשה קצת לע"ד אמאי קתני לשון מטהרי' בלשון בית הלל וכן בסיפא דנקט לשון טהור הו"ל למנקט בתרווייהו לשון כשרות שהוא מקביל דפוסלין את המקוה דנקטו ב"ש והכי נמי קשה בלשון הגמרא דבשבת פ"ק דף ט"ז דקאמר הכל מודים כשהניחם בשעת קשור עבים טמאים בשעת פזור עבים טהורים הו"ל למנקט לשון כשרות ופסלות הנהוג גבי מקוה אע"ג דאפשר לומר דקאי אאדם וכלים הטובלים שם שהן טהורים אם המקוה כשר או שעדיין הם טמאים אם המקוה פסול. ועיין בטור יו"ד סי' ר"א בבית יוסף דף רמ"ד דשם האריך לתת טעם לשבח אמאי פסק הרמב"ם ז"ל כב"ש ושבק ב"ה דאע"ג דר"מ אמר נמנו ורבו ב"ש על ב"ה הא ר' יוסי אמר עדיין מחלוקת במקומה עומדת וכל ר"מ ור' יוסי קיי"ל דהלכה כר' יוסי וקיצור דבריו דמשום דבגמרא אמרי' דר"ט ס"ל כותיה דר"מ פסק הלכה כר' מאיר אבל האריך עוד להקשות ולתרץ ע"ש: