מלאכת שלמה על משנה מועד קטן א:י
מלאכת שלמה על משנה מועד קטן · Melekhet Shelomoh on Mishnah Moed Katan 1:10
Open in the reader →1עושין מעקה וכו' ביד פרק ז' דהלכות יו"ט סי' ה' ובפ"ח סי' ו' ז' ובטור א"ח סימן תק"מ:
2שפים את הסדקים פי' רש"י ז"ל סדקים שבתנור ומעגילין אותם שגוללין על קרקעית התנור עץ גדול ועגול כדי לסתום הסדקים:
3ביד וברגל שבועט ברגלו על קרקעית התנור ע"כ. ובגמ' פריך השתא במעגלה אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא ומשני ה"ק שפין את הסדקים ומעגילין אותם כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים וכ"ש במעגילה שהוא מלאכת אומן וטרחא יתירא כן פי' נמוקי יוסף:
4ומעגילה. פי' רש"י ז"ל וגם בר"פ אלו הן הגולין של עץ ותוס' פירשו שם אבן עגולה ארוכה קצת ויש לה שני שנים ארוכין ומעגילין אותה על פני כל הגג להשוותו והיינו נמי מעגילה עכ"ל ז"ל. והיה נראה דגרסי' מחצליים כמו שהוא בקצת נוסחאות וגם שכן הוא בפ' ואלו הן הגולין דף ט' מחצלו מידו אלא שאינו כן בערוך אלא אדרבא כתב עלה דההיא דפ' אלו הן הגולין ס"א מחלצי כמו מַחְלְצַיִים דמשקים וי"מ מחלציים אגפיים של מעגלה וכך מפרשים שפין את הסדקים במעגילה בלא מחלציים אבל על המחלציים אסור ע"כ:
5הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנם במועד. פי' רש"י ז"ל והקורה הוא מה שעל הפתח שמחזר בו הדלת וז"ל ברמב"ם ז"ל שם מתקנם במועד כדרכן בין בשל ברזל בין בשל עץ שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית וכבר בארנו שכל מה שיש הפסד אינו צריך שנוי עכ"ל ז"ל. ובגמ' ורמינהי דתנן בפ' בתרא דמסכת מעשר שני ובפ' בתרא דמסכת סוטה עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם עד ימיו אין מכאן ואילך לא ומסיק רב חסדא לא קשיא הא במגלי הא בחציני פי' רש"י ז"ל במגלי דהיינו מסר גדול שרי דלאו מוליד קלא בחציני אסור דהוי אולודי קלא טפי אסור. (הגה הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל כתב על זה נראה לי טעות דהא מכחיש המוחש ובספר מוגה מצאתי מגלי אינו דרך אומנותו חציני הוי דרך אומנותו ע"כ). רב פפא אמר כאן קודם גזרה כאן לאחר גזרה רב אמר הא ר' יהודה הא ר' יוסי ומתני' דשרי כל הני בלא שנוי ר' יוסי היא ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה בפירקי' דלקמן:
6וכל כבשין. אית דל"ג מלת וכל וכן הוא בהרא"ש ז"ל ואית דל"ג נמי מלת מהן וכן נמחקו שתיהן ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. וביד שם פ"ז סי' ז' ובטור א"ח סי' תקל"ג ובגמ' בלישנא בתרא גרסי' רבא שרי למיזל ולמיצד כוורי אתויי ומימלח א"ל אביי והא אנן תנן כבשים שהוא יכול לאכול מהן במועד והני כיון שמלחן הרבה כדי להצניעם תו לא חזו במועד א"ל הני נמי דמלחינהו ומתאכלי במועד אגב איצצא פי' שכובשם במכבש עד שיצא לחלוחית המלח הנבלע בכולם ואוכלין אותם מיד: