מלאכת שלמה על משנה נזיר א:ב

1הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגין וכו' ס"א ל"ג מלת נזיר. ואו או קתני ומתני' דלא כר"ש דאמר בברייתא אינו חייב עד שידור מכולן וילף לה מקרא דכתיב מכל אשר יעשה וגו' ורבנן מ"ט אמר קרא מיין ושכר יזיר דמשמע דאפילו לא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולן ור"ש נמי הכתיב מיין ושכר יזיר ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות ורבנן א"כ לימא קרא מיין מאי ושכר שמעת מינה תרתי ובהאי טעמא נמי תליא פלוגתייהו דלקמן בפ' שני גבי הריני נזיר ע"מ שאהא שותה וכו':

2וכל דקדוקי נזירות עליו. משום דנזיר שמשון מותר ליטמא למתים קאמר הכא וכל דקדוקי נזירות עליו תוס' ז"ל:

3הריני כשמשון וכו' פי רש"י ז"ל או שלא אמר כבעל דלילה אלא אמר כשמשון כבן מנוח כמי שעקר דלתות עזה או שלא אמר דלתות עזה אלא אמר כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו פלשתים את עיניו ה"ז נזיר שמשון צריך לנהוג בעצמו כנזירות שמשון ע"כ: ובגמרא אי תנא כשמשון ותו לא ה"א שמשון אחר קאמר להכי קאמר כבן מניח ואי הוה אמר נמי כשמשון כבן מנוח בלבד ה"א איכא איניש אחרינא דאתקרי הכי או בן מנוח או שמשון בן מנוח להכי קאמר בהדייהו כבעל דלילה או כמי שנקרו פלשתים את עיניו או שמי שעקר דלתות עזה דמיגליא מילתא דלא הוה אחרינא. ותוס' ז"ל כתבו כשמשון לחודיה או כבן מנוח לחודיה לא סגי עד שיאמר שלשתן ומכאן ואילך גריס ר"ת וכמי שעקר דלתות עזה בויו וכמי שנקרו פלשתים את עיניו דאו או קאמר כלומר או שיאמר כמי שעקר או כמי שנקרו פלשתים את עיניו דאי אמר כבעל דלילה לחוד או כמי שעקר דלתות עזה לחוד או כמי שנקרו פלשתים את עיניו לחוד הוי נזיר שמשון דבהא ליכא למיטעי עכ"ל ז"ל. ועיין בכסף משנה פ"ג שהביא פירוש להרא"ש ז"ל על זה בשתי נוסחאות שנמצאו להרא"ש ז"ל ודעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות נדרים דבכל חד סגי ואפילו אומר כשמשון בלבד וסייעתא לדבריו מדתנן כבן מנוח בכ"ף וכן כולן וכן ג"כ האומר הריני כשמואל או כבן אלקנה בחד מינייהו סגי:

4הרי זה נזיר שמשון לענין שמותר להטמא למתים כדמפרש ואזיל וכתב הרמב"ם ז"ל ואשר התירו לו זה מפני שהות לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו כי נזיר אלהי' יהיה הנער עניינו פרוש ע"כ. ותימא דא"כ האומר הריני כשמשון למה יהיה נזיר והרי אין נזיר עד שיתפיס בדבר הנדור כדתנן בר"פ ואלו מותרין והנזירות בכלל הנדרים היא שנאמר לנדור נדר נזיר ובכסף משנה בפ"ג מהלכות נזירות תירץ דאיכא למימר טעמא משום דס"ל דהוי דבר הנדור דמאי דכתיב כי נזיר אלהי' יהיה הנער מנוח הוא דקאמר ליה דה"ל נדור שהרי אדם מדיר את בנו בנזיר ע"כ בקצור ועיין במה שאכתוב בסמוך בס"ד בסיף מתני'. ירוש' כשם שכנויי נזירות כנזירת כך כנויי שמשון כשמשון היידין אינון כנויי שמשון א"ר אבינא שמשוך שמשיר שמשדן:

5מיקל בתער מי"ב חדש לי"ב חדש ודלא כר' נהוראי דאמר אחד לשלשים יום דומיא דכהנים הדיוטים דמשום כובד נוול שער מגלחין בכל שלשים יום ודלא כר' יוסי דאמר מגלח מע"ש לע"ש ולדידיה איכא בין נזיר זה לשאר העם יום טוב שחל להיוית באמצע שבת דאחוהי מגלחין ואיהו לא מגלח א"נ לגלח מצפרא דמעלי שבתא דאחוהי מגלחין מצפרא ואיהו לא מגלח עד פניא. ועיין בפי' רש"י ז"ל דמשמע מפירושו דלת"ק דברייתא דהיינו רבי דקאמר מי"ב חדש לי"ב חדש היינו לאבשלום דבכך ה"ל כיבד ובבציר מהכי לא ה"ל כובד דכאיש גבורתו אבל שאר נזיר עולם מגלח לשלשים יום דבהכי ה"ל כובד ור' נהוראי ס"ל דאבשלום עצמו היה מגלח אחת לשלשים יום ור' יוסי ס"ל דאבשלום עצמו היה מגלח מע"ש לע"ש שכן דרך בני מלכים. וכתוב ביד שם פ"ג דהלכות נזירות סי' י"ב ואבשלום נזיר עולם היה ודבר זה הלכה היא מפי הקבלה וכתב שם הכ"מ ואע"ג דמייתי לה איהו גופיה מקרא דויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו סובר רבינו שאינו מוכרח דהא אפשר לפרש קרא בגוונא אחרינא אלא קרא אסמכתא בעלמא וכן כתב ג"כ בפירושו שכך היה ידוע ומפורסם אצל המקובלים שאבשלום היה נזיר עולם ע"כ:

6ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה ואפילו לכתחלה מותר ליטמא דשמשון היה מיטמא למתים והכי גמירי לה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט דקראי איכא למידחי להו כדדחי להו בגמ' דאי מקרא דכתיב בלחי החמור הכתי אלף איש דילמא מרחוק זרק בהם והרגם ואי מקרא דכתיב ויך מהם אלף איש ויקח את חליצתם דילמא גוססין שוינון ובהדי דהוי קרוב לגוססין שלחינהו למאנייהו אלא גמרא גמירי לה. ומתני' ר יהודה היא ודלא כר"ש דאמר האומר הריני נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו ולא מפי אביו עליו אלא מבטן אמו היה נדור בנזיר בנבואה דקאמר המלאך ואנן בעינן שידור בדבר הנדור: