מלאכת שלמה על משנה נזיר ב:ד
מלאכת שלמה על משנה נזיר · Melekhet Shelomoh on Mishnah Nazir 2:4
Open in the reader →1ה"ז נזיר ואסור בכולן ובהא כ"ע מודו וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ור' יהושע בן לוי סבר דאף ברישא פליג ר' שמעון דהא ע"מ כחוץ דמי דכיון דקביל עליה נזירות במקצת לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ומשום הכי תנאו קיים ואינו נזיר לפי שאין דבריו הראשונים כלום משום דלר' שמעון לא הוי נזיר עד שיזור מכולן וכמו שכתבתי טעמו לעיל פ"ק בסימן ב'. ועיין בתוספות דר"פ אע"פ דף נ"ו שיישבו מתני' לדעת ר' מאיר דבעי תנאי כפול:
2אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ה"ז אסור [עי' בתוי"ט וכו'] והראב"ד ז"ל יאמר דערבך ערבא צריך דגם זו מנין לו ע"כ. ולע"ד נראה דמאתר דלא פליג עליה משמע דמודה לו הוא ז"ל בהא. וכתוב עוד בתוספות יו"ט [ד"ה ר"ש] דאיכא לסיועי להראב"ד ז"ל מדתני בסיפא ור' שמעון אוסר מטעמא דסבר צריכין שאלה משמע דע"י שאלה מותרין אף לר' שמעון והה"נ לאסור דקאמר ת"ק:
3מפני שאיני יכול לחיות בלא יין. מפני שאני חולניי או מפני שאני חלוש או מפני שאני צריך להטמאות למתים וליטפל בהן בשכר מפני דוחקי וזהו אומנותי לפרנסת ביתי או מפני שאין קברין במקום הזה אלא הוא ה"ז מותר ור"ש אוסר. ובגמרא פריך אפכא איבעי ליה למיתני ור"ש מתיר כמו ברישא דהכא נמי חצי נזירות קביל עליו ואיהו ס"ל דאין נזירות לחצאין ומשני אימא נמי הכא בסיפא ה"ז אסור ור' שמעון מתיר ואב"א לא תיפוך דהתם ברישא כגון דנזר מחדא לרבנן דאמרי דאפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר מש"ה אסור ולר"ש דס"ל עד שיזיר מכולן מש"ה מותר אבל סיפא מיירי דנדר מכולהו ואתשיל מחדא דקאמר אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי וכו'. לרבנן דאמרי אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר כאיסורו כך התרו הלכך נמי כי מתשיל מחדא מינייהו אשתרי ולר"ש דאמר עד שיזיר מכולן כי מתשיל נמי לחכם אחדא מינייהו לא מפקע נזירותיה מיניה עד דמתשיל אכולהו מש"ה קתני ור"ש אוסר ואיבעי' אימא בנדרי אונסין קמיפלגי ובפלוגתא דשמואל ורב אסי רבנן סברי כשמואל דלא בעו שאלה לחכם ור"ש ס"ל כרב אסי דבעי שאלה לחכם וכדפי' רעז"ל והקשו התוס' וא"ת ומי דמי לנדרי אונסין התם בשעת הנדר לא ידע האונס והוא סבור לילך ולאכול וגמר ונדר ולהכי צריך לשאול מדרבנן למ"ד אבל הכא בשעת הנדר ידע האונס ובסתמא לא גמר ונדר ואיכא למימר דלכ"ע לא בעי שאלה. ומפרש ר"ת נמי שהאונס בא אחרי כן כגון דבשעת הנדר היה ברי וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש או תחלה היה עשיר ולא היה צריך ליטפל למתים ולבסוף העני א"נ הכא פליגי היכא דאין פיו ולבו שוין כדפליגי בהא התם אמוראי וכמו כן במתני' פיו היה להיות נזיר מיין אבל לבו לא היה ומאי דאמר אבל כסבור הייתי פי' בלבי כשעשיתי הנדר ע"כ. וכזה הלשון האחרון פי' ג"כ רש"י ז"ל בלשון שני: