מלאכת שלמה על משנה נזיר ז:ב

1על אלו הטומאות וכו'. ר"פ גיד הנשה ובדף ק'. ובטור י"ד סי' שס"ט:

2על המת ועל כזית מן המת. בגמרא בפירקין ובפ' האיש מקדש בברייתא כמו שכתבתי שם סימן ח' גרסי' בשעת פטירתו של ר' מאיר א"ר יהודה לתלמידיו אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן מפני שקנתרנים הם דחק סומכוס ונכנס וכו' כעס ר' יהודה ואמר לתלמידיו לא כך אמרתי לכם אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן מפני שקנתרנים הם וכיצד הנחתם סומכוס ליכנס ושנה לפני על המת ועל כזית מן המת אם על כזית מן המת מגלח על המת עצמו לכ"ש ואמר ר' יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק תורה מה תהא עליה ואוקי לה ר' יוסי במת שאין עליו כזית בשר ופריך עלה בגמרא ועדיין יאמרו על אבר ממנו מגלח על כולו לא כ"ש ואוקמוה כדאמר ר' יוחנן אמתני' דר"פ שני דאהלות בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין יפה הכא נמי ורבא מוקי לה כדפי' רעז"ל והוא ג"כ מה שפי' הרמב"ם ז"ל ועיין בגמרא בפירקין סוף דף נ"ב וריש דף נ"ג דמשמע משם דרבא גופיה חזר בו ולכ"ע חצי קב עצמות בעינן בין בשאר עצמות בין ברוב בנינו בין ברוב מנינו בין בשדרה ובגלגולת וכדפי רש"י ז"ל ושמא גרסא או פי' אחר היה לו להרמב"ם ז"ל באותה סוגיא וכמו שהגיהו ג"כ תוס' ז"ל ע"ש ובכלל דבריהם כתבו דמעיקרא לא גרסינן מילתיה דרבא אלא מכח סוף סוגיא דבדף נ"ב י"ס דגרסי לה הכא. ובר"פ שני דאהלות נקט רעז"ל לפרושי כאוקמתיה דר' יוחנן. ועיין ג"כ בתוס' פ' המפלת (נדה דף כ"ז.) וביד ר"פ שני דהלכות טומאת מת וסימן ג' י"א י"ב. וכוליה פירקין עד סוף סימן ג' פ"ז דהלכות נזירות והתם פירש כאוקמתיה דר' יוחנן וכאוקמתיה דרבא. בפי' רעז"ל אע"פ שאינו שלם כתב הר"ס ז"ל פי' שאם הוא שלם תיפוק ליה שמגלח עליו אע"פ שאין בכולו כזית מטעם אבר מן המת שהרי האברים אין להם שיעור ומש"ה אמרינן שיש בו ברוב בנין או רוב מנין של עצמות לבד שאין עליהם בשר כלל ולפי שהם רוב בנין ורוב מנין קרי להו מת ע"כ. עוד כתב גמרא רבא אמר לא נצרכה אלא לרוב בנינו ולרוב מנינו שאין בהן רובע עצמות. תוספות לרבותא נקט שאין בהן רובע עצמות דשיעורא דנזיר הוי בחצי קב אלא לרבותא דאע"פ שאין בו רובע עצמות הוא מגלח עליו כיון שיש בו רוב בנין או רוב מנין אבל אם אין בו רוב בנין או רוב מנין אינו מגלח אא"כ יש בו חצי קב עכ"ל. ובזה נתבארו דברי הרמב"ם ורע"ב ז"ל שתפסו בלשונם אע"פ שאין בהם רובע הקב עכ"ל ז"ל: בֶצֶל לשון הפרש כמו ויצל אלהים.

3מלא תרווד רָקָב חזקיה אמר דשיעורו מלא פסת היד ור' יוחנן אמר שיעורו מלא חפניו ותנאי נמי פליגי בשיעור מלא תרווד. ירוש' ר' ינאי אמר או בקבר אפילו נגע בקבר אדם הראשון חברייא אמרין מסרס קריא או בקבר או ברקב הוא תני בר קפרא אומר או בקבר או ברקב ע"כ:

4על השדרה ועל הגולגולת. בגמ' בעי אי שדרה וגולגולת תנן או דילמא או שדרה או גולגולת ולא אפשיטא בהדיא. אבל הרמב"ם ז"ל שם בפ"ז דהל' נזירות מני להו בתרתי שמנה שם שנים עשר טומאות שהנזיר מגלח עליהן שהוא פירש שם על המת דקתני ברישא דמתני' כשתי האוקמתות כמו שכתבתי וז"ל שם סי' ה' כל אלו השתים עשרה טומאות שמנינו אם נגע נזיר באחת מהן או נשאה או האהיל הנזיר עליה או האהיל הטומאה על הנזיר או היה הנזיר ואחת מאלו הטומאות באהל אחד ה"ז מגלח תגלחת טומאה ומביא קרבן טומאה וסותר את הכל חוץ מן הרקב שאינו מטמא במגע שאי אפשר שיגע בכולו שהרי אינו גוף אחד אבל אם נשאו או נטמא באהלו מגלח וכן נזיר שנגע בעצם המת אפילו עצם כשעורה או נשאו ה"ז מגלח עליו ומביא קרבנות טומאה וסותר את הקודמין ואין עצם כשעורה מטמא באהל אבל אם נטמא בגוש ארץ העמים או בשדה שנחרש קבר בתוכה שהן מטמאין במגע ובמשא או שהאהיל עליו ועל אחד מן השתים עשרה שריגים היוצאין מן האילנות או הפרעות היוצאות מן הגדר או מטה או גמל וכיוצא בו או שנטמא באהל רובע עצמות שאין בהן לא רוב בנין ולא רוב מנין או שנטמא ברביעית דם מן המת שהיא מטמאה במגע ובמשא ובאהל או שנטמא בגולל או בדופק שהן מטמאין במגע ובאהל או שנטמא באבר מן החי או באבר מן המת שאין עליהם בשר כראוי ה"ז אינו סותר ע"כ. והתם בראש הפרק כתב ואלו טומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן. א על הנפל ואפילו לא נתקשרו אבריו בגידין. ב ועל כזית מבשר המת. ג ועל כזית נצל. ד ועל עצמות שהן רוב מנין העצמות אכ"פ שאין בהן רובע הקב. ה ועל העצמות שהן רוב בניינו של מת ואע"פ שאין בהן רובע הקב. ו ועל חצי קב עצמות אע"פ שאין בהן לא רוב בניינו ולא רוב מניינו וכל העצמות יהיו משל מת אחד ולא משני מתים. ז ועל השדרה הבאה ממת אחד. ח ועל הגולגולת של מת אחד. ט ועל אבר מן המת הבא ממת אחד. י ועל אבר מן החי מאדם אחד שיש עליהם בשר שראוי לעלות בו ארוכה בחי. יא ועל חצי לוג דם הבא ממת אחד. יב על מלוא חפנים רקב המת ע"כ:

5על אבר מן המת. וכו' שיש עליהם בשר כראוי כצ"ל. ואם אין עליהם בשר כראוי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דהכי משמע דיוקא דרישא וריש לקיש אמר הנזיר מגלח עליהם מדלא קתני בסיפא בהדיא כדקתני הנהו דאתו מדיוקא דרישא ור' יוחנן מתרץ דהא דהדר קתני רביעית דם לאפוקי מדר' עקיבא דאמר דם הבא משני מתים מטמא באהל קמ"ל סיפא דממת אחד בעינן ורובע עצמות נמי הדר קתני ליה לאשמועי' דעל אהלן הוא דאין הנזיר מגלח אבל על מגעו ועל משאו מגלח. ופי' רש"י ז"ל בדף נ"ג ע"ב וכגון דלא אקמח אקמוחי דיש בו עצם כשעורה ע"כ. וקשה לע"ד א"כ תיפוק ליה משום עצם כשעורה כמו שהקשו בעלי התלמוד קודם לזה שם דף נ"ג ע"א וז"ל הגמרא וחצי קב עצמות חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמי אילימא דאית בהון עצם כשעורה תיפוק לי משום עצם בשעורה ומאי איריא רובע ומשני אלא דאיקמח אקמוחי פי' שטחנן הדק כקמח או כעפר שאין בהן עצם כשעורה וקמ"ל דאי אית ביה חצי קב מטמא על מגעו ועל משאו ועל אהלו פחות מחצי קב ה"א דאפילו על מגעו אינו מטמא לפי שאין בו עצם כשעורה קמ"ל סיפא דכיון דהוי רובע עצמות אע"ג דאין בהן עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא כנלע"ד לפי מה שהעתקתי מפירוש תוס' בלשון קצר ומשונה קצת. אכן רש"י ז"ל זה לשונו גם שם וקמ"ל דאי אית ביה חצי קב מטמא על מגעו ועל משאו ועל אהלו פחות מחצי קב אפילו על מגעו אינו מטמא לפי שאין בו עצם כשעורה ע"כ ולע"ד צ"ע:

6וכן על חצי לוג דם. ואע"ג דרביעית דם מטמא באהל וכו' כצ"ל בפי' רעז"ל. ובגמ' תניא ר' יהודה אומר ששה דברים ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין על אבר מן המת שבא משני מתים ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם ועל חצי קב עצמות שבא משני מתים ועל רביעית דם שבא משני מתים ועל עצם כשעורה שנחלק לשנים והשדרה והגולגולת ובמסקנא משני דרביעית דם אינו מן המנין משום דאמר רבי דבכולן חזר בו ר' עקיבא לגבי רבנן חוץ מרביעית דם הבא משני מתים משום דכתיב על כל נפשות מת ולענין תגלחת נזיר איירי האי ברייתא מדקתני ועל חצי קב עצמות כדתנן במתני' דהכא ולא קתני ועל רובע עצמות כדתנן במתני' דבפ' שני דאהלות וברביעית דם פליג ר' עקיבא ארבנן בתרתי חדא דאיהו אמר דאפילו על רביעית דם נזיר מגלח ואינהו ס"ל דאין נזיר מגלח אלא על חצי לוג דם ועוד דאיהו ס"ל דרביעית דם הכא משני מתים מטמא באהל ואינהו ס"ל דוקא רביעית דם הבא ממת אחד:

7על מגען. בלא וי"ו צריך להיות:

8ועל משאן. ביד רפ"א דהלכות טומאת מת:

9ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו. ס"א ועל אהלן ה"ר יהוסף ז"ל:

10על אלו הנזיר מגלח. על אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה שאין הנזיר מגלח על אהלו ואע"ג דהדר תנייה בהדיא איכא למימר תנא והדר מפ' ועל אלו דסיפא למעוטי אבן הסכוכית פי' רש"י ז"ל אבן מסמא לשון אחר לרש"י ולתוס' ז"ל אילן המסך על הארץ ואע"ג דהא נמי תנן בהדיא בסיפא אבל הסככות והפרעות וכו' תנא והדר משרש:

11עד שיטהר. בגמרא בעי האי עד שיטהר בשביעי קאי ועד דעביד הערב שמש קאמר ור' אליעזר היא דשמעינן ליה בברייתא לעיל פ"ג בגמרא דף י"ח דאמר נזיר מגלח ומונה מיד אע"פ שלא הביא קרבנותיו או דילמא עד שיטהר עד שיביא קרבנותיו ורבנן היא דפליגי עליה ואמרי דאינו מתחיל למנות עד שיבא אשמו ופשטינן דמדקתני סיפא ומתחיל ומונה מיד מיום ז' לפי שאינו מביא קרבן מכלל דרישא דאית ביה קרבן עד שיטהר עד שיביא קרבנותיו במשמע דהיינו שמיני ורבנן היא וכתב רש"י ז"ל ואי איכא ספרים דכתיב בהו ור"ש היא לאו שבשתא היא דברייתא תני להא דרבנן כר"ש:

12ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא את קרבנותיו כצ"ל ס"א ויביא שאר קרבנו הרי"א ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל ואינו מתחיל למנות נזירות טהרה עד שיטהר ולא גרסינן במשנה ויביא קרבנותיו וכן מוכח בגמרא דבעינן מתני' מני ואי גרסינן לה פשיטא דרבנן היא ע"כ. אבל רש"י ז"ל נראה שהיה גורסו שכתב או דילמא מאי עד שיטהר דקאמר עד שיביא קרבנותיו דפרושי קמפרש ע"כ ולפירושו ז"ל אי מתני' ר' אליעזר כפי מאי דהוה סלקא דעתך דמאן דבעי ויביא קרבנותיו דקתני במתני' מילתא באפי נפשה היא: