מלאכת שלמה על משנה נדרים ג:ב

1נדרי הבאי וכו'. ביד פ"ג דהל' שבועות סימן ה':

2אם לא ראיתי בדרך זו כיוצאי מצרים. יש גורסין כעולי מצרים. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ובירושלמי דפירקין ודפ"ג דשבועות פריך אפשר שלא עבר בה כעולי מצרים והא דוקליטנוס כד נחת תמן נחת עמיה ק' ועשרים רבבן אלא כינן קיימין בראיה אחת ע"כ. ובגמרא תנא אבל שבועות הבאי אסורין היכי דמי שבועות הבאי אמר רבא באומר יאסרו פירות עולם עלי בשבועה אם לא ראיתי כעולי מצרים בדרך הזו. וכתבו תוס' ז"ל בס"פ שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ט ע"א) דהא דתניא בתוספתא כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרין היינו מדאורייתא ע"כ:

3אם לא ראיתי נחש בקורת בית הבד. בגמרא פריך והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא רמו עליה תליסר אורוותא דתיבנא ובלע יתהון פי' רש"י ז"ל שהיה בולע בני אדם ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן ובעלם ובערו בגופו ומת ע"כ. ומסיק בגמרא בטרוף פי' מגבו עשוי בקעים בקעים שאינו דרך אלא בצוארו ופריך וליתני אם לא ראיתי נחש גבו טרוף ומשני מילתא אגב אורחיה קמ"ל דקורת בית הבד גבו טרוף ונ"מ למקח וממכר פי' לומר לך המוכר קורת בית הבד לחברו אי גבו טרוף אין אי לא לא וכתב הר"ן ז"ל דבירושלמי נראה דפי' טרוף מרובע דאמרינן התם שמואל אמר במרובע אין תימר בשאינו מרובע למה לי גדול אפילו קטן ומשני אמר רב מתניה לית אורחא דתנא מתפיס אלא מלה רבא דתנינן גמל הפורח באויר ולא קתני עכבר עד כאן. עוד כתב הר"ן ז"ל נ"ל דתנא תרי גווני נקט חד דשייך ביה גוזמא דהיינו כעולי מצרים וחד לא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד דהיינו טרוף ואשמעינן תנא דכי תלה איסור פירות בחד מהני נדרו בטל ומש"ה לא תנן בשבועות פ"ג גבי שבועות שוא כעולי מצרים דעל הגוזמא קושטא קאמר דעביד איניש דכי חזי אינשי טובא גזים ואמר כעולי מצרים והכא נמי לא חש תנא למיתני גמל הפורח באויר דתרי גווני דבעי דהיינו מידי דשייך ביה גוזמא ודלא שייך ביה גוזמא הא תננהו ע"כ בקיצור וכתבו ג"כ שם בשבועות:

4נדרי שגגות. אמר קונם אם אכלתי וכו' ביד פ"ג דהל' שבועות סימן ו'. וכן אם אמר קונם שאיני נושא את פלונית שהיא כעורה אם היתה יפה בשעת הנדר הוי נמי נדרי שגגות וכת"ק דר' ישמעאל דלקמן ס"פ רא"א פותחין. ובגמרא תנא כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין ה"ד שבועות שגגות כגון רב כהנא ורב אסי הדן אמר שבועתא דהכי אמר רב והדן אמר שבועתא דהכי אמר רב והני רבותא דאע"ג דרב כהנא ורב אסי כל חד וחד א"ל לחבריה דטעי ולא הבין מאמר רב וסד"א דכיון דלא חש ליה ואשתבע לאו שגגה היא ואי תלה ביה איסור פירות יהו אסורין קמ"ל כך פי' הר"ן ז"ל דהאי ה"ד דהוי כמו עד היכן שבועות שגגות כמו עד היכן גלגול שבועה. ובטור י"ד סימן תל"ט. וראיתי להעתיק כאן דברי ספר הלבוש אשר שם וז"ל ובשבועות זרוזין והבאי ואונסין ושגגות יש מחלוקת בין האחרונים י"א הואיל ושבועות חמירי דכתי' בהו לא ינקה אפילו אלו הד' חייבים וי"א דגם באלו שוין שבועות לנדרים ומותרים דהואיל והוקשי בקרא דכי ידור נדר או השבע שבועה הוקשו לכל דבר מיהו גבי שבועות הבאי אמרו בד"א דמותרות היינו כשאינו מעמיד דבריו אבל אם מעמיד דבריו כגון שיאמר יאסר ככר זה עלי בשבועה אם לא ראיתי בדרך זה כעולי מצרים ואח"כ אומר בפירוש שאיני מכוין להבאי ודרך הפלגה אלא אומר שודאי אמת הוא שראה באותו דרך כיוצאי מצרים וכה"ג הככר אסור עליו ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע דשבועות זרוזין ג"כ אסורות ובשאר אמר אע"פ שהן פטורין מקרבן איסורא מיהא איכא עכ"ל ז"ל. וכתב עוד הר"ן ז"ל וה"ה דשבועות זרוזין שרי והכי איתא בירושלמי תני כשם שנדרי זרוזין מותרין כך שבועות זרוזין מותרות ע"כ. ועוד כתב נדרי שגגות תרי גווני קתני חדא דבשעת נדרו היה שוגג כגון קונם אם אכלתי ואם שתיתי וקתני נמי שהיה שוגג בשעה שהנדר ראוי לחול ואע"פ שבשעה שיצא מפיו לא היה שוגג וכדקתני שאני אוכל וכו' ע"כ.

5[הגה"ה לשון הר"ס ז"ל פי' אם אמר ככר זה עלי אם אני אוכל היום או אם אני שותה היום ושכח ואכל ושתה שבשעה שהנדר חל דהיינו בשעת האכילה שכח הנדר ע"כ]: והתם פ' שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ח) פי' רש"י ז"ל קונם שאני אוכל שאני שותה. קונם עלי דבר פלוני אם אני אוכל היום ושכח שבועתו ואכל ישתה מותר באותו דבר שצריך שיהא זכור לנדר בשעת קיום התנאי ולא יתכן לפרש קונם שאני אוכל אלא בענין זה שתלה דבר אחר באכילה זו דאי מיפרשת קונם שאני אוכל קונם עלי אכילה ושכח ואכל ושתה מאי מותר איכא למימר דקתני ד' דברים התירו הרי כבר עבר על נדרו שוגג ואי מיפרשת התירו פטרוהו מן המלקות פשיטא מי התרה בו והלא שכוח היה וכלל דבר אין מותר לשון פיטור והויא מתני' סייעתא לדרבא דהתם מהך דאם אני אוכל בהדיא עכ"ל בשנוי לשון קצת:

6קונם אשתי נהנית לי פי' ר"י בדלא משעבד לה מיירי תוס' ז"ל:

7שגנבה את כיסי וכו'. אין לפרש אם גנבה וכן אם הכתה דא"כ פשיטא דלא חל הנדר תוס' ז"ל:

8ואמר הרי הן עליכם קרבן כצ"ל:

9ונמצאו אביו ואחיו. שאילו היה יודע שהיה אביו או אחיו לא היה מדירן. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א אביו ואמו. וביד פ"ח דהלכות נדרים סי' ג' ד' ו':

10היו עמהן אחרים. כצ"ל והיא בבא באפי נפשה לפי פי' רש"י ז"ל בתלמוד המוגה על יד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל אכן מפי' הר"ן ז"ל משמע דגריס והיו עמהן אחרים [עי' בתוי"ט] אלו ואלו מותרין. דנדר שהותר מקצתו הותר כולו והיינו כר' עקיבא דלקמן פ' ר' אליעזר. והקשו תוס' והרא"ש ות"ק דר"ע כבית שמאי ותרצו דאית ליה דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. ובגמרא וגם בפוסקים בד"א שהותרו כולן כשהחליף לשון הנדר שאמר תחלה בלשון כלל כולכם אסורין ולבסוף אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר שבזה הלשון הורע כח הנדר כיון שהחליף לשונו מכלל לפרט ולא פרט כולל מה שהיה בכלל אמרינן הואיל והותר מקצתו הותר כולו וה"ה בשאמ' בתחלה כשראם מרחיק ולא הכירם יהו אסורין לזה ולזה והראה עליהן באצבע על כל אחד מהם וגם על אביו שהיה ביניהם ולא הכירו ואחר כך החליף דבריו לומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כלכם אסורין חוץ מאבא דאע"ג שהחליף לשונו מפרט לכלל מ"מ כיון שאין הכלל האחרון כולל כל הפרט הראשון שהרי הוציא מביניהם אביו הוי נמי הותר מקצתו והותר כולו הואיל ושתי הלשונות הללו היה תחלתן בטעות ושוגג חשיב כולו של שוגג וטעות ואין נדרו נדר. אבל אם בשעת האיסור אמר כלכם אסורין וגם בשעת חזרה אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כלכם אסורין חוץ מאבא שבלשון זה לא החליף לשון הנדר ולא הורע לשונו אלא שהוציא אביו מביניהם נשארו כולם באיסורן חוץ מאביו שהיה בטעות וה"ה כשאומר בשעת האיסור יהו אסורין לזה ולזה והראה על כל אחד שבהן וגם על אביו שהיה בתוכם ולא הכירו ובשעת חזרה אמר ג"כ אילו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר שלא החליף לשון הנדר הראשון בין שעת האיסור לשעת חזרה ונשאר הכל בלשון פרט נשארו כל הפרטים הראשונים באיסורן חוץ מאביו שחזר בו מחמת טעותו ובשביל זה לא הותרו הפרשים האחרים שאין זה בכלל הותר מקצתו הותר כולו רק הוא לבדו הותר ע"כ: