מלאכת שלמה על משנה נדרים ד:ד

1עומד אבל לא יושב מתני' איירי כשנכסי המבקר אסורין על החולה דאי נכסי חולה אסורין על המבקר איכא מ"ד בגמ' דנכנס ומבקרו אפילו יושב דמחיותיה לא אדריה פי' לא היה בדעתו שלא יהנה ממנו בדבר שחיותו תלוי בו דהיינו בקור חולים כי החולה נהנה מכל אדם המבקרו וישיבה נמי חיותיה הוא אבל שאר חיי נפש כגון אכילה ושתיה אינו יכול לקבל ממנו. בפי' ר"ע ז"ל ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה פי' הר"ן ז"ל משום דמצות בקור די לה בעמידה ע"כ:

2מרפאהו וכו' ירושלמי פ' שני דייני. ותוס' פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ז:)

3רפואת נפש בגמ' בעי מאי נפש אילימא בחנם כלומר ברצון ונפש כמו אם יש את נפשכם ורפואת ממון פי' בשכר ומיתוקמא מתני' בשנכסי חולה אסורין על הרופא אי הכי ליתני הכי מרפאהו בחנם אבל לא בשכר ומשני אלא רפואת נפש גופו רפואת ממון בהמתו ומיתוקמא בשנכסי רופא אסורין על החולה ובהמתו לא ירפא דמיירי שיש שם רופא אחר דאי לא שרי לרפאתה דהא תנן ומחזיר לו אבידתו ואין לך השבת אבדה גדולה מזו אלא ודאי בשיש שם רופא אחר ואפ"ה מרפאהו רפואת נפשו דהיינו גופו לפי שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות הר"ן ז"ל. ועוד כתב הר"ן ז"ל אבל לא רפואת ממון לרפאות בהמתו בידים אבל אומר לו סם פלוני יפה וכו' דכיון דאיהו לא יהיב ההוא סם עלה שרי דהנאה ממילא אתיא וכתוב בבית יוסף דמשמע דוקא במקום שאין נוטלין עליה שכר דאי נוטלין אסור לומר בחנם דהא מהני ליה ע"כ:

4ורוחץ עמו באמבטי גדולה גמ' תנא ולא ירחוץ עמו באמבטי ולא יישן עמו במטה בין גדולה בין קטנה דברי ר"מ ר' יהודא אומר גדולה בימות הגשמים וקטנה בימות החמה מותר ופי' הר"ן ז"ל לא ירחץ עמו באמבטי ולא יישן עמו במטה בין גדולה בין קטנה נראה דאתרוייהו קאי דגזר ר"מ באמבטי גדולה אע"ג דלא אהני ליה אטו קטנה דמהני ליה וגזר נמי במטה בין גדולה בין קטנה ואפילו בימות החמה אטו קטנה בימות הגשמים דמהני ליה ור' יהודה פליג בתרוייהו דגדולה אפילו בימות הגשמים שרי דלא גזרי' אטו קטנה וקטנה נמי נהי דבימות הגשמים אסור בימות החמה שרי דלא גזרינן ימות החמה אטו ימות הגשמים ומהא משמע דר' יהודה דאמר במתני' בימות החמה אבל לא בימות הגשמים פרושי קא מפרש מאי דקתני ברישא וישן עמו במטה וכולה מתני' כר' יהודה אתיא דאי לא תימא הכי הא דקתני סתמא וישן עמו במטה מני לא ר"מ ולא ר' יהודה אלא ודאי כדאמרן ע"כ. ובגמרא בברייתא ומזיע עמו אף בקטנה ופי' הרא"ש ז"ל משום דבזיעה בעלמא ליכא תוספות חום:

5אבל לא מן התמחוי וכו' לא יאכל עמו וכו' לשון רע"ב ז"ל עד יחזור בעל הבית וישלחנו לשמעון. אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל אבל הרא"ש ז"ל פי' לאחר שאכלו מה שבקערה מחזירין אותה לבעל הבית וממלא אותה עד שיאכלו כל שבעם הלכך אפי' אוכל יותר מחברו אינו נהנה משל חברו דבלאו הכי נותנין להם כל שבעם והר"ן ז"ל פי' שמותרו חוזר לבע"ה מרוב מה שיש בתמחוי הלכך לא מיתהני מידי אפילו אוכל חברו פחות ממנו ע"כ והוא קרוב לפי' רש"י ז"ל. וז"ל הערוך בערך תמחוי תמחוי החוזר פי' שכך היה מנהגם שאחר שסדרו לפני האורחים מביאין תמחוי אחר לצורך בעל הבית ובני ביתו ומחזירין אותו בשביל כבוד לפני כל אחד ואחד אם רוצה לאכול יותר ואח"כ מחזירין אותו לפני בעל הבית ואם רוצין לאכול ביחד המודר והמדיר מאותו תמחוי יכולין לאכול שלא הושם בו בתחלה המאכל לצרכם ע"כ. ופי' אחר פי' רש"י ז"ל לא יאכל עמו מן התמחוי דדרך בני הסעודה לאחר שאכלו כדי שבען מצניעין המותר ונושאין עמם לבתיהן דהתם לא יאכל עמו דשמא אחד מהם אוכל פחות מחברו ולכשיביאו מותרן לבתיהן חולקין בשוה ונמצא זה משתכר במה שאוכל חברו פחות ממנו אבל אם דרך בני הסעודה לאחר שאכלו מחזירין מותרן לבעל הבית ושוב אין מוסיפין בקערות מותר לאכול עמו ע"כ:

6מן האבוס שלפני הפועלים. משום טעמא דתמחוי:

7ולא יעשה עמו. בְאוּמַן בנקודת פתח גדול תחת המים היא גרסת הערוך כאן שפירש שזה היא לשון אומנות במלאכת חפירה לבעל הבית לפי שכשמדיר חופר ומכה בארץ מרפה את הארץ ונוחה היא לחפור למודר שחופר אצלו ע"כ. אבל רש"י ז"ל פי אומֶן מענית ומ"מ כל המפרשים אשר בגמרא פירשו שורה של חפירה ומה שפי' רעז"ל שורה של קצירה הוא פי' הרמב"ם ז"ל ולשון הגמרא דחוק לפי פי' זה ומצאתי שכבר תמה על זה הכסף משנה שם פ' ששי:

8וחכמים אומרים עושה הוא ברחוק ממנו. גמ' בקרוב כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי ברחוק ר"מ סבר גזרי' רחיק אטו קרוב דקא מרפי ליה ארעא קמיה ונוח לו לחפור אחריו ורבנן סברי לא גזרינן: