מלאכת שלמה על משנה נדה ג:ב

1המפלת כמין קליפה וכו'. וכתב שם בית יוסף בשם הרשב"א ז"ל הא דתנן טהורה בשלא נימוחו ל"ש מעוברת שהפילה כמין אלו ול"ש שאינה מעוברת כל שלא נימוחו טהורה ומפלת דקתני ולא קתני רואה לפי שאין שותתין ויורדין אלא נופלין כעין בריה מש"ה קתני המפלת וא"ת כי לא נימוחו נמי תיפוק לי משום דאי אפשר לפתיחת הקבר ר"ל דהכא דבר מועט היא דכ"ע לית להו פתיחת הקבר ובד"א דאם לא נימוחו טהורה בזמן שהם יבשים גמורים שאין עמהם דם כלל הא בלחים שיש עליהם שום לחלוח דם טמאה נדה אפי' בכחסיל ובפחות מכן ע"כ. ובגמ' מפרש אם נימוחו טמאה אע"ג דכי חזיתיה יבש הוה מעיקרא כעפר ואע"ג דקרא כתיב כי יזוב זוב דמה דמשמע לח קרא אורחא דמלתא נקט ופרכי' אי הכי כי לא נימוחו נמי ומשני רבא כי לא נימוחו ברי' בפני עצמה הוא ולא דם. ותו מפרש בגמ' מפלת כמין קליפות בא לה משום דיש לה מכה בתוך מעיה וממנה מפלת כמין קליפות גלדי המכה. ואשה שיש לה שומא בתוך מעיה דדרך שומא להיות בה שער מפלת כמין שערות ובדיקתם במים פושרין דאי בדק בצונן ולא נימוח לא מטהרינן לה בהכי דדילמא אי הוה בפושרין הוה נימוח אבל אם צריך למעכו לאו דם הוא ורשב"ג ס"ל דאפי' נימוח ע"י מיעוך נמי דם הוא. ועי' מ"ש לקמן ר"פ דם הנדה:

2אם נמוחו. הגיה ה"ר יהוסף ז"ל אם נִמְחוּ גם מחק מלות ואם לאו טהורה:

3אם יש עמהם דם טמאה וכו'. בגמ' פריך ונפלוג נמי ר' יהודה בהא דהא טעמא דר' יהודה אוקמינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומשני במחלוקת היא שנויה ורבנן היא אבל גבי קליפה ושערה לא פריך דלא שייך בהו פתיחת הקבר:

4המפלת כמין בהמה חיה ועוף וכו'. ובגמ' מפרש ר' ינאי טעמא דר' מאיר הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם ופרכינן עלה בגמ' והרי עוף דאין עיניו הולכות לפניו וקאמר ר' מאיר דטמא ומשני אביי דעוף דקתני במתניתין היינו קריא וקיפופא שעיניהם הולכות לפניהם ובגמ' איכא מאן דיהיב טעמא הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם ואע"ג דלא כתיבא יצירה אלא גבי חיה שכן כתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה בהמה בכלל חיה וחיה בכלל בהמה כדנפקא לן מקראי פ' בהמה המקשה (חולין דף ע"א.) ועוד איכא מאן דיהיב טעמא אחרינא הואיל ועיניהם דומות כשל אדם ועי' במ"ש בפ"ח דערכין סי' ה' דשייך לטעם ראשון שכתבתי אבל במסקנא מכח ברייתא מפרש בגמ' מה שפי' כבר ר"ע ז"ל שהוא הפך ממשמעות מתני' כמ"ש בשם הרמב"ם ז"ל בר"פ יש בכור אבל לפי גירסת ר"ח ז"ל שכתבו תוס' ז"ל בגמ' משמע דלההיא גירסא אכתי מתני' כפשטה דר"מ להחמיר וחכמים להקל ע"ש. ואיתה להאי בבא בחולין פ' בהמה המקשה (חולין דף ע"א) ובכורות פ' על אלו מומין (בכורות דף מ'.) ועיין במ"ש שם סי' ח' דשייך ג"כ לטעם אחרון שכתבתי ועיין ג"כ בר"פ יש בכור:

5בפי' ר"ע ז"ל ר"מ אומר כל צורת אדם צריכה וכו'. לשון הר"ס ז"ל ע"ז לשון הברייתא בגמ' רמ"א כל צורת אדם וחכמים אומרים מצורת אדם ואי אפשר לפרשה כפשוטה כמו שפירשה שסובר ר"מ כיון שיש לו עין כבהמה אין זה ולד שא"כ משנתנו דקתני המפלת כמין בהמה וכו' תשב לזכר ולנקבה ורבנן פליגי במאי מתוקמא שאם כל פניו פני אדם כ"ע מודו שהוא ולד ואם כל פניו פני בהמה כ"ע מודו שאינו ולד ואם קצת פניו פני אדם וקצת פני בהמה הרי אמר אפי' אין לו אלא עין כבהמה אין זה ולד אמנם רש"י ז"ל פי' דברייתא הכי קאמר כל שהוא צורת אדם שבו הוי ולד ואפי' כל פניו תיש אלא שנברא בעין אחת או בלסת א' דומה לאדם וחכמים אומרים עד שיהי' בו מקצת צורה נכרת כגון חצי פרצוף דומה לאדם ע"כ. עכ"ל ז"ל. והילך פי' תי"ט אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה ובנ"א ל"ג ואם לאו טהורה ולכאורה נראה כו'. עד ש"מ דה"נ גרסי' ואם לאו טהורה ותימה הוא בעיני דהא אפי' אי ל"ג בהדי' ואם לאו טהורה ודאי דמדיוקא שמעי' לה דאם לא נימוחו טהורה ועוד תימה איך לא ראה הרב בעל תי"ט דברי הרשב"א ז"ל שכתבתי בריש מתניתין שהביאן ב"י דשמעת מינייהו נמי דבהדיא גרסינן ואם לאו טהורה: