מלאכת שלמה על משנה נדה ח:ב

1ותולה בכל דבר וכו'. ובגמ' תנינא להא דת"ר מעשה ותלה ר"מ בקילור ורבי תלה בשרף שקמה:

2נתעסקה בבתולים שם ביד מצאתי מוגה נתעסקה בדמים וניחא לע"ד דבהכי אתי שפיר טפי מאי דגרסי' בגמ' או שישבה בצד וכו' ובגמ' פריך ישבה אין לא ישבה לא ולא אמרי' דילמא ישבה ולאו אדעתה תנינא להא דת"ר עברה בשוק של טייחין ספק ניתו עליה ספק לא ניתז תולה ספק עברה ספק לא עברה טמאה:

3עד כגריס של פול כתבו המפרשים ז"ל דכיון שלא הזכירו פול של מקום פלוני ולא פול הבינוני אלא כגריס של פול סתם הלכך משערין בכל פול שיזדמן לנו ואפילו הוא גדול מגריס הקלקי שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל ע"כ:

4תולה בפשפש עד כתם גדול דשיעור תורמוס אמר רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף לדברי אין קץ שאיני נותן שיעור ואם לא הרגה אפילו כחרדל טמאה והרי אין לך כל מטה ומטה אפי' של איש שאין בה כמה טפים דם של מאכולת לדברי חברי אין סוף שהן מקילין יותר מדחי דאפילו לא הרגה תולה ואין נותנים שיעור אלא אפי' יותר מכסלע תולה אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס מדברי ומדבריהם שהוא אומר עד כמה הוא תולה עד כגריס ואפי' לא הרגה ויותר מכגריס לא ואפי' הרגה ולדבריו יש לטמא כגריס ועוד ולטהר פחות מכגריס וכדבריו אנו מורים: הכי איתא בגמ' סוגית ההלכה עם פירש"י ז"ל: וצ"ע בפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אע"פ שלא הרגה ונמצאת כגריס של פול או פחות ממנה תולה במאכולת ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד הרגה בפרעושים ובכנים וכיוצא בהן ומהם הוא זה הכתם והוא הפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת ה"ז תולה בה ואם לא הרגה אינה תולה ר' חנינא אומר שאם הרגה הנה היא תיחס אליהם זה הדם ואפי' היה בתכלית הגודל ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעלי החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא כגון אם הוא דם הרבה שיהיה שיעור של פשפוש וכיוצא בהן תולה בפשפש או בכיוצא בו ע"כ. אבל שם ביד לא כתב כן. וז"ל מהר"י קארו ז"ל שם והרשב"א ז"ל כתב דע"כ לא פליג ר"ח בן אנטיגנוס עלייהו דרבנן אלא בסתם המקומות שאין ידוע שהרמש הזה מצוי אבל במקומות שידוע שהוא מצוי אפי' ר"ח בן אנטיגנוס מודה שתולה עד כתורמוס וכן פסק בחבורו והרמב"ן ז"ל ורבינו לא הזכירו זה ואפשר שהן סבורין דבכל גוונא פליגי ע"כ:

5ותולה בבנה שדם מכתן דומה לדם נדות. והרשב"א ז"ל פי' ותולה בבנה או בבעלה כלומר אם נתעסקו בכתמים ה"ז תולה בהם לפי שהם רגילין ליגע בה ובבגדיה לפיכך מן הסתם תולה בהם וגבי אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם תולה בה כתם וה"ה למכת בנה ובעלה וכן כתבו הרמב"ם ז"ל וסמ"ג וספר התרומה

6[בית יוסף שם סי' ק"ץ]. ואיתא נמי להאי בבא שם פ' כל היד (נדה דף י"ט:) ועיין במ"ש שם סוף הפרק:

7בפי' ר"ע ז"ל ור' חנינא פליג את"ק. אמר המלקט ת"ק היינו רשב"ג אבל חכמים פליגי עליה דרשב"ג בברייתא וסברי אינהו בין הרגה בין לא הרגה לעולם תולה ואפי' ביותר מכסלע: