מלאכת שלמה על משנה אהלות ב:ג

1וארץ העמים. יוסי בן יועזר איש צרידא ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ברייתא בפ"ק דשבת דף י"ד ומפ' התם במסקנא בגמ' אינהו גזור אגושא לתלות ואאוירא ולא כלום ואתו רבנן דבשמונים שנה קודם לחרבן גזור אידי ואידי לתלות ואתו באושא גזור אגושא לשרוף ואוירא כדקאי קאי ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל דהכא בגוש מיירי וכ' ודוקא גוש אבל עפר לא ושיעור הגוש מפורש פ' הלוקח בהמה כפיקה גדולה של סקאים ובתוספתא דכלים פליגי תנאי אם הביא עפר משם וגבלו רבנן מטמאים ור"ש סבר דלא אמרו אלא גוש כברייתו והקשו תוס' ז"ל בפ' כ"ג ונזיר דהתם משמע בגמרא דפשיטא לן דמטמא באהל כי מאהיל מיהא על גושא בלא הפסק שידה תיבה ומגדל ותרצו דהכא במתני' בגוש הבא מארץ העמים לארץ ישראל ע"כ. וכן פי' כבר רעז"ל. ואיתה ג"כ בתוס' פ"ק דסנהדרין דף יב: ושם בגיטין תרצו בשם ר"ת דמתניתין מיירי קודם שגזרו על אוירה לתלות ועוד יש שם תירוצים אחרים ע"ש. גם בשבת שם פ"ק. וז"ל החכם הר"ס ז"ל בפ"ק דגיטין הקשו התוס' מההיא דקיימא לן דגזרו על אויר ארץ העמים ותרצו דהכא מיירי בעפר הבא מארץ העמים לארץ דלא מטמא דלא גזרו אלא על אויר עצמו והקשו דאין לשון ארץ העמים משמע כן ופירשו דמיירי כגון שיש דף או גשר שראשו אחד בארץ וראשו השני בחו"ל ומונחים כלים תחת ראשו שבארץ דאין מביא עליהן טומאה וטהורין עוד תירץ ר"ת שזאת המשנה קודם שגזרו על אוירה ע"כ:

2כמה הוא חסרונן בשדרה. וכו' כך צ"ל וכך הגי' רב"א ז"ל וגם ה"ר יהוסף ז"ל אלא שכתב ס"א ל"ג בשדרה:

3ובה"א אפי' חוליא אחת. בזו ב"ה לקולא ולענין טריפות ב"ה לחומרא והאי דלא תני לה בעדויות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה תרצו שם פ' אלו טריפות משום דכי אתשיל חסרון שדרה בבית המדרש לענין טומאת אהל נשאלה לפניהם בכמה חסרונה דהוו ב"ש לחומרא:

4כדי שינטל וכו'. וכתבו תוס' ז"ל בר"פ על אלו מומין בכמלא מקדח נמי ימות לב"ש מדקאמר בפ"ק דעירובין ובפ' אלו טריפות וכן לטרפה ומשמע דאתרוייהו קאי אשדרה ואגולגולת מדקאמר התם תרי חומרי דסתרן אהדדי כגון שדרה וגולגולת אלא ב"ה אתו למימר דשיעורו דמלא מקדח הר טפי מכדי שינטל מן החי לדידהו ע"כ ואפי' לפי פי' ר"ת ז"ל דמפ' דלא קאי וכן לטרפה אגולגולת מדלא פריך וכו' מ"מ לפירושו נמי צריך לומר כן דבשיעורא דב"ש מיית לב"ש כמו לב"ה בשיעורא דידהו עכ"ל ז"ל. והביא כל פלפול זה הר"ש ז"ל ועוד יותר ע"ש:

5וחכמים אומרים בגדול של לשכה. שהוא כסלע כדתנן פי"ז דמסכת כלים ואי קשיא א"כ ב"ש וב"ה אמרו דבר אחד דכדי שינטל מן החי וימות הוי כסלע תרצו שם בבכורות ר"פ על אלו מומין דב"ש מקדח וחיסומו קאמרי דהיינו שמרחיב את הנקב כדי שיכנס מקדח ויצא בריוח והיינו חסום שנוטל מה שחוסם וסותם הנקב ואינו מניח לכנוס המקדח בריוח ומקדח וחסומו הוי ודאי יותר מסלע ורב נחמן תירץ התם במסקנא דסלע נירונית שנינו התם בכלים וההיא הוא דהויא כמקדח גדול אבל סלע סתם דקאמרי' אליבא דב"ה זוטר אפי' ממקדח קטון של רופאים הלכך אפי' לר"מ שיעורא דבית שמאי נפיש. וראיתי שהגי' ה"ר יהוסף ז"ל כל מלות מקדח שבמשנה ביו"ד מַקְדֵיח: