מלאכת שלמה על משנה פסחים ז:ח

1נטמא שלם או רובו וכו'. עד סוף סי' ט' פ"ד דהל' ק"פ סי' ג':

2שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה כו'. ודוקא בצייקנין או באכסנאי כדאמרי' בגמ' דעשאוהו כצייקנין אבל אדם אחר לא ואפי למאן דלית ליה בפ"ק דשבועות לב ב"ד מתנה עליהם ה"מ בקרבנות דקדישי קדושת הגוף אבל בקדושת דמים כ"ע מודו תוס' ז"ל:

3נטמא מיעוטו וכו' בחצרותיהן או על גגותיהן. במשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכזי ז"ל נמחקה מלת או ואיני יודע טעם למה דגם בירוש' איתה. ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלכות ק"פ בחצרותיהם ואין שם מלת גגותיהם ולשונו בפי"ט מהלכו' פסולי המוקדשין נותר של קדשים קלים שורפין אותו בעליו בבתיהם ע"כ משמע דלאו דוקא חצר או גג. ואפשר שההגהה היא ועל גגותיהן בויו דהוי כמו או דכן הוא בקצת ספרים. והקשה החכם הר"ר אליעזר ארחא נר"ו כיון דקיימא לן דפסולי קדשים במקום אכילתן שם שריפתן מקרא דכתי' בקדש באש תשרף כדאיתא בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ד) ואפי' קדשים קלים שאכילתן בכל העיר שם שריפת פסוליהם כמו שפי' שם רש"י ז"ל א"כ הפסח שאין אכילתו בגגין דהא גגין לא נתקדשו וכדאיתא בגמ' לקמן בסוף פירקין א"כ היכי מצי לשרוף הפסח שנפסל שם בגג וחפשתי בדברי הרמב"ם ז"ל ולא מצאתי יותר ממה שכתבתי אלא שלא הזכיר מלת גגותיהן לא בהלכות ק"פ ולא בהלכות פסולי המוקדשין באופן שנסתפקנו שמא הרמב"ם ז"ל לא גריס במתני' מלת גגותיהן. ובגמ' ורמינהי דתנן לעיל ספ"ג וכן מי שיצא מירושלם ונזכר שיש בידו בשר קדש אם עבר הצופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה אלמא מיעוטו נמי שנפסל מעצי המערכה נמי שרפינן א"ר חמא בר עוקבא לא קשיא כאן באכסנאי שאין לו עצים שורפו מעצי המערכה ומתני' בבעל הבית רב פפא אמר הא והא באכסנאי ולא קשיא כאן בשהחזיק בדרך לא הטריחוהו לחזר על עצים כדקתני וכן מי שיצא מירושלם אלמא בהחזיק עסקינן ומתניתין בשלא החזיק בדרך רב זביד אמ' לעולם כדאמרי' מעיקרא כאן באכסנאי כאן בבעל הבית דרב זביד כרב חמא מוקי לה ופליג עליה דרב פפא ויהיב טעמא למילתיה דרב חמא כיון דלית ליה עצים שם עשאוהו כצייקנין והחזיק בדרך דמתני' לאשמועינן חזרה נקט לה ולא משום עצים דה"ה לא החזיק זו היא שיטת רש"י ז"ל וביד פ"ט דהל' פסולי המוקדשין סי' ז' ח':

4הצייקנין וכו' [וכ"ה הגירתא בערוך ערך צקן.]. ירוש' אמר הריני שורפו על גגי מעצי עצמי אין שומעין לו להודיע לבא אתריו שהוא צייקן תדע לך בכל אחר לא צווח ליה צייקן וכא צווח ליה צייקן ע"כ. ובגמ' ארישא דמתני' ת"ר באו לשרפו בחצרותיהן ומעצי המערכה אין שומעין להם דילמא פיישין מינייהו ואתו בהו לידי תקלה ואם רצו לשרפן לפני הבירה מעצי עצמן ג"כ אין שומעין להן כדי שלא לבייש את מי שאין לו או מפני החשד שהרואהו אחר שריפתם מחזיר מותר העצים לתוך ביתו חושדו בגונב עצי המערכה אם הם מהעצים הראויין למערכה: