מלאכת שלמה על משנה פסחים ט:ח

1הפסח שנתערב בזבחים. לא שייך לפרש כאן דזבחים היינו שלמים דא"כ הוו כולן קרבין שלמי' דהא קיימא לן דמותר פסח קרב שלמים אלא אשם או עולה ובדמפ' רעז"ל והוא מועתק מרש"י ז"ל וגם יכול להתערב עס חטאת של שעיר נשיא שהוא ג"כ זכר:

2ויפסיד המותר מביתו. פי' הרמב"ם ז"ל נאמר על דרך הדמיון שישוה האחד דינר והשני דינר וחצי והשלישי שני דינרין נמצאו בידיו מן השלש כבשים ד' דינרין וחצי אז יתחייב להביא שלש בהמות ב' מהם בשנים שנים דינרין ואחד בשני דינרין וחצי וזהו אמרם ויפסיד המותר מביתו ע"כ. וכתב עליהם הרב בעל תוספת יום טוב שאינם מובנין לו:

3רש"א אם חבורת כהנים יאכלו. נראה דשפיר טפי למיגרס יֵאָכְלוּ בנקודת צירי תחת היוד וקאי אפסח ואבכור. ור"ש ס"ל בכמה דוכתי שכתבתים כבר בפ"ח דשביעית סי' ז' דמוטב להביא קדשים לבית הפסול ולמעט בזמן אכילתן מלנתקן לרעייה. ורבנן ס"ל דירעה וממתין לו עד שיומם ויביא בהמה שמינה כיפה שבהן ונימא כל היכא דאיתי' לפסח תיחול קדושתיה אהנך מעות ומייתי בהנך מעות שלמים כדין מותר הפסח ואכיל לכל התערובות בתורת בכור בעל מום שאין נשחט באיטליז ואין נמכר באיטליז ואין נשקל בליטרא דבכור נאמר בו לא תפדה ואין לו פדיון ואינו תופס את דמיו ואינו יוצא מקדושתו לחול על המעות אלא נאכל במומו לכהן ופסח בר פדיון הוא כשאר קרבנות ואינו נאכל בלא פדיון ואם היה מכיר הפסח שנפדה היה שוחטו ומוכרו באיטליז אם ירצה ואיתא בתוס' פ' א"ל הממונה דף כ"ט ודפ התכלת דף מ"ט וביד פ"ו דהל' פסולי המוקדשין סי' י"ב י"ג: