מלאכת שלמה על משנה סנהדרין א:ה

1אין דנין לא את השבט וכו' ר"פ כ"ג ותוס' ר"פ ידיעות הטומאה ותוס' פ"ק דסוטה דף ז' הקשו דאמאי לא תני להו לסוטה וזקן ממרא הכא בהדי דהוו בב"ד של ע"א דגבי סוטה נמי תנן התם היו מעלים אותה לבית דין הגדול שבירושלים וכו' ויש לומר משום דנֶמֶר של סוטה וזקן ממרא לא היה בבית דין של ע"א ע"כ:

2ולא את נביא השקר ובגמרא פריך וליהדר זקן ממרא ונגמר (קטליה בסנהדרי גדולה) הזדה הזדה מנביא השקר דהא בקטלא דתרוייהו כתיב הזדה בנביא השקר כתיב אך הנביא אשר יזיד ובזקן ממרא כתיב והאיש אשר יעשה בזדון ונימא מה נביא בסנהדרי גדולה דהא גמר מהמראת זקן אף מיתת זקן בסנהדרי גדולה וניתני במתני' ולא את זקן ממרא אלא בב"ד של ע"א ומשני תנא דבר דבר גמיר אבל הזדה הזדה לא גמיר ואין אדם דן ג"ש אא"כ קבלה מרבו. ביד בפ"ה דהלכות עבודה זרה סי' ט':

3אלא בב"ד של ע"א כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל אכן בשאר הבבות נראה עיקר לגרוס על פי ב"ד:

4ואין מוציאין למלחמת וכו' בפכ"ג דן ד' כ' וביד בפ"ה דהלכות מלכים סי' ב'. וביד בפ"ה דהלכות כלי המקדש סי' ח':

5אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של ע"א שהרי מצינו שכשהיו אומרים לדוד עמך ישראל צריכין פרנסה [א"ל לכו והתפרנסו] זה מזה [א"ל] אין הקומץ משביע את הארי והיה אומר להם לכו פשטו ידיכם בגדוד ולא היו הולכין עד שמתייעצין באחיתופל ושואלין באורים ותומים ונמלכין בסנהדרין דהיינו בניהו בן יהוידע שהיה מופלא של ב"ד כדכתיב ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב. וכתבו תוס' ר"ת גריס והכי נמי כתיבי קראי ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר וגו' יהוידע בן בניהו זו סנהדרין וכן הוא אומר ובניה. בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי למה נקרא שמו וכו' אביתר אלו אורים ותומים ואח"כ שר צבא וכו' ומייתי ראיה דכי היכי דבניהו בן יהוידע היה ראש סנהדרין כמו כן היה יהוידע אביו. כרתי ופלתי הם סנהדרין. וק"ק דבדברי הימים בתחלת מלכותו של דוד חשיב בניהו בן יהוידע עם הגבורים של דוד המתחזקים עמו להמליכו והאי קרא דאחיתופל בסוף ימיו של דוד בתחלת מלכים בימי שלמה וקחשיב יהוידע ואיך יתכן שהיה אביו של בניהו וגם בסוף שמואל מונה בניהו עם הגבורים ושמא שני בניהו היו אחד אביו של יהוידע ואחד בנו ע"כ:

6אין מוסיפין וכו' ר"פ עגלה ערופה ובפירקין ד' י"ד. וכתבו תוס' ז"ל בשבועות ד' ט"ו אלא ע"פ ב"ד של ע"א אע"ג דבשבועות פרק שני תנן שאין מוסיפין אלא במלך ובנביא וכו' הכא לא חשיב אלא מילי דסנהדרין תדע דתנן נמי אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של ע"א אע"ג דמסיק בגמרא מקרא דבעינן מלך ויועץ ואורים ותומים ע"כ:

7אין עושין עיר הנדחת וכו' פ"ק דתמורה דף ח' וי"ס דל"ג מלת עושים וביד פ"ד דהלכות עבודה זרה סי' ב' ד' וכולה מתני' ביד רפ"ה דהלכות סנהדרין:

8ולא שלש עיר הנדחת. ובפי' רעז"ל וטעמא דקרא ישמא ישמעו הגוים וכו'. אמר המלקט א"כ ר"ש היא דדריש טעמא דקרא במתני' דבפ' המקבל גבי אלמנה. וכתב הכ"מ שם פ"ד מהלכות ע"ז וז"ל מאחר דרבינו לא ס"ל כר"ש דאמר אלמנה עשירה ממשכנים אותה לא ה"ל לכתוב האי טעמא אלא לפי שאין ביניהם נפקותא לענין הדין שזה טעם מתקרב אל השכל וגם חכמים אין מכחישין אותו אלא שאומרים דאפילו לא הוה האי טעמא מקרא נפיק ראה רבינו לכותבו ע"כ:

9ולא שלש עיר הנדחת דכתיב אחת אבל עושין שתים דכתיב עריך מיעוט לשון רבים שנים אבל אם רחוקות זו מזו אפילו שלשה עושים וכן דוקא בב"ד אחד פי' כל זמן שסנהדרין זו קיימת הוא דאין עושין שלש במקום אחד אבל אם מתו אלו ונתמנו אחרים עושין שלש אפילו במקום אחד כגון בגליל או ביהודה וכתבו תוס' ז"ל א' או ב' פי' אחד בב"ד אחד או שנים בשני בתי דינין ולמאי דשרי בשנים או בשלשה בתי דינין אפילו טובא בפעם אחת במקום אחד או בשני מקומות ע"כ: