מלאכת שלמה על משנה סנהדרין ב:א

1כהן גדול דן וכו' ביד פ"ה דהלכות כלי המקדש סי' ד' ה' ו' ח' ט' י'. ובפ"א דהלכות עדות סי' ג'. ובגמרא פריך כ"ג דן וכו' פשיטא וכי משום חשיבותו מגרע גרע וכיון דדן איהו נמי דנין אותו משום התקוששו וקושו ומשני איידי דקא בעי למיתני מלך לא דן ולא דנין אותו תנא נמי כ"ג דן ודנין אותו ואיבעית אימא הא קמ"ל כדתניא וכו' דכ"ג שהרג בשוגג גולה דלא תימה מאן דאית ליה תקנתא בחזרה ליגלי אבל כ"ג שאינו יוצא משם לעולם כדתנן בפ' שני דמסכת מכות אימא לא ליגלי קמ"ל דלנוס שמה כל רוצח אמר קרא ואפילו כ"ג במשמע ומסיים תו בברייתא כפי מאי דמפרש לה תלמודא ואם עבר כ"ג על עשה ועל לא תעשה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו ודנין אותו בשלשה דסד"א הואיל ותנן בפירקין דלעיל אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כ"ג אלא על פי ב"ד של ע"א דילפינן ליה מדכתיב כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול והא דרוצה לומר כל דבריו של גדול קמ"ל דלא. דמי כתיב דברי גדול הדבר הגדול כתיב דבר גדול ממש:

2מעיד ומעידין אותו. האי מעיד מוקי לה בגמרא מעיד דוקא לבן המלך משום כבוד כ"ג שאינו כבודו להעיד לאחרים ואפילו לבן המלך שלא בפני המלך לא אלא דוקא לבן המלך בפני המלך והדר אזיל מלך משום שהמלך אינו דן שהרי אין מושיבין מלך בסנהדרין אלא המלך אזיל ליה ומעיינינן אנן בדינא. אכן הרמב"ם ז"ל בין בפי' המשנה בין שם בהלכות כלי המקדש בין שם בהלכות עדות פירש שעדות זו למלך היא מיוחדת וכבר נדחק לתרץ בעדו מהרי"ק ז"ל שם בהלכות כלי המקדש ע"ש:

3אינו יוצא אחר המטה דילמא אתי למנגע מתוך טרדתו והיינו דאזהר קרא ומן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא כלומר יתרחק מן הכיעור שלא יבא לידי טומאה דאי ס"ד דלא יצא כל עיקר משמע א"כ אפילו לביתו נמי לא והאי קרא בכ"ג אונן כתיב דכתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא רש"י ז"ל:

4אלא הן נכסין והוא נגלה פי' הם נכסין מן המבוי הזה ונכנסין למבוי אחר הוא נגלה באותו מבוי שיצאו הם ממנו וכן בכל המבואות כשהם נכסים הוא נגלה מהם הר"ר יהוסף ז"ל והגיה גם בסיפא הם נכסים והוא נגלה וכתב כן מצאתי בספר אחד אך ברוב ספרים לא גרסינן אלא פעם אחת הן נכסין והוא נגלה וזו הגרסא שבספרים נראה לי עיקר אך גרסת הדפוס אינה נראית לי הם נכסין והוא נגלה והן נגלין והוא נכסה עכ"ל ז"ל. וז"ל ספר לקח טוב בפ' אמור דף כ"ב שאינו רשאי לצאת אחר המטה עמהם אבל יוצא אחריהם ברחוב כשהם נכסין ממנו הוא נגלה במבוי האחר עד שיצא עד פתח העיר עכ"ל. ובת"כ פרשת שמיני במכלתא דמלואים סי' כ"ח יליף לה מקרא דכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו':

5ר' יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש שנא' ובת"כ פרשה ב' דפ' אמור:

6וכשהוא מנחם וכו' תוס' ר"פ משוח מלחמה. ותניא בגמרא כשהוא עומד בשורה לנחם את האחרים סגן ומשוח מלחמה עומדים בימינו ואמר רב פפא ש"מ מהא ברייתא דהיינו סגן היינו ממונה דמתני' דקתני הממונה ממצעו בינו לבין העם. וכתבו תוס' בשם רבינו יעקב ב"ר יהוצדק ז"ל דמשמע ממתני' גם כשהוא מתנחם מאחרים הממונה ממצעו ומוסיף הוא וכל העם אומרים לו וכו' וגם מן הברייתא מוכח כן. והקשו תוס' ז"ל שם ר"פ משוח מלחמה דהתם בגמרא אמרינן דסגן לאו היינו ממונה ותרצו דודאי ממונה היה לדברים שמינוהו אחיו הכהנים כדתנן א"ל הממונה אבל מן התורה אין לו שום מינוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגזבר שגדלוהו אחיו הכהנים ע"כ ועיין במ"ש בשם הירושלמי פ"ג דברכות:

7וכשמברין אותו וכו' ירושלמי פ' מגלחין דף פ"ג. וביד כולה מתני' עד סוף סי' ב' ספ"ז דהלכות אבל: