מלאכת שלמה על משנה סנהדרין ה:ה

1בראש פי' רעז"ל צריך להגיה מעבירין אותו מעבירין את הדין וכו' ובלשון המשנה גרסינן מעבירין דינו למחר:

2לא היו שותים יין כל היום. דאמר קרא ולרוזנים אי שכר העוסקים ברזו של עולם דהיינו דיני נפשות אל יישתכרו:

3ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה כצ"ל. ולשון הרמב"ם ז"ל פי"ב מה"ס כל א' וא' עם זוג שלו או עם עצמו בביתו ע"כ:

4[הגהה הר"ר יהוסף ז"ל הגיה ומזדוגין זוגות וממעטין במאכל ובמשתה ולא היו שותין יין כל היום ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה וכו' המזכה אומר אני הוא המזכה וכו' אני הוא המחייב וכו' ואם טעו בדבר סופרי הדיינים מזכירין וכו' ואם לאו עומדין על המנין וכו' ומלות ואפילו י"א מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע מחקם וכתב שלא מצא אותם בכל הספרים. דנין אלו עם אלו עד וכו' את דברי המזכין]:

5ולמחרת משכימין ובאין וכו'. פ"א דיני ממונות ד' ל"ד:

6אם טעו בדבר וכו'. לשון הרמב"ם ז"ל בפי"ב ואם טעו בדבר ולא ידעו מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאינם נחשבים אלא כאחד כמו שבארנו הרי סופרי הדיינין מזכירין אותן שהרי כותבים טעם של כל אחד ואחד ע"כ:

7עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין וה"ה אם יראה אחד מן המזכין דברי כמחייבין דהוו להו ל"ד מזכין ול"ז מחייבין דאיכא הטייה לרעה על פי שלשה דבשעת גמר דין הא אוקימנא דאף המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה כדכתיבנא בריש פירקין דלעיל אלא תנא משום לישנא מעליא נקט והכי תריצנא לה בגמרא בפירקין דלעיל ד' ל"ד. ובגמרא בעי לא ראו מאי א"ר אחא וכן א"ר יוחנן פוטרין אותו מאחר שכבר הוסיפו עד ע"א ואעפ"כ לא ראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין אמנם ר' יוסי ס"ל בברייתא כשם שאין מוסיפין על פי ב"ד של ע"א כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה אלא אם ראה אחד מאלו את דברי אלו הרי טוב ואם לאו יפטרו אותו ופליג אמתני' דקתני שנים שנים עד ע"א וגרסי' בסוף פ"ק דמכלתין וא"ר אבהו במוסיפים עושין ב"ד שקול לכתחלה ופרכינן פשיטא דהכי הוא דהא בהדיא תנן וכמה מוסיפין שנים שנים וכיון דחד אמר איני יודע ה"ל ב"ד שקול ומשני מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן ליה קמ"ל דכמאן דליתיה דמי ואי אמרי מילתא לא שמעינן ליה וכתב שם נמוקי יוסף בסוף ההוא פירקא בשם רש"י ז"ל דבדיני נפשות דאמרן שאינו יכול לחזור ולדון היינו דוקא חובה אבל זכותא אמר טעמא שמעינן ליה דלא גרע מההורג בעצמו שיכול ללמד על עצמו זכות ע"כ. וביד פ"ט דהלכות סנהדרין ובפי"ב סי' ג':