מלאכת שלמה על משנה סנהדרין ו:ד

1בית הסקילה היה גבוה. וכו' פרק הפרה ד' נ"א ובפ"ד מיתות ד' נ"ב:

2גבוה שתי קומות. בגמרא תנא וקומה שלו הרי כאן שלש ואע"ג דבעשרה טפחים גובה יש בו כדי להמית משום ואהבת לרעך בוררין לו מיתה יפה שימות מהר ולהגביהו יותר מזה נמי לא חשו דמינוול שמתפזר גופו ואבריו מתפרקין וכריסו מתבקעת ועיין במ"ש פ' הפרה סי' ה':

3דוחפו על מתניו וכו'. כלומר דוחפו על מתניו מאחריו והוא נהפך ונופל על לבו לארץ והופכו על מתניו. וכתב רש"י נ"ל הטעם שכשהוא מושכב פרקדן מגולה יותר [ברש"י שלפנינו איתא מגונה יותר] ואפשר ג"כ שהטעם כדי שיהי' לבו לצד מעלה כדי שהעד השני יטול אית האבן ויתננה על לבו מהרי"ק ז"ל שם ר"פ ט"ו:

4הגה"ה פי' בערוך פרקדן אפוי בקידה]:

5הגה"ה עי' בספר לקח טוב בפ' אמור שכ' מאי דכתיב רגום ירגמו בו קשה מאי ירגמו ועוד דהל"ל ירגמו אותו מאי בו כדקתני לעיל ירגמו אותו וכו' ופי' מורי הרב יצ"ו דכאן רמז לנו הדין דתנן בית הסקילה גבוה שתי קומות ואחד מן העדים דוחפו על מתניו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל לזה כפל הכתוב רגום ואח"כ ירגמו ואמר בו ולא אותו לרמוז שבתחלה דוחפו וכו' והיינו בו שמשליך ודוחה אותו על האבן ע"כ אכן בגמרא בברייתא יליף להאי דחיי' מקרא דכתיב גבי הר סיני סקל יסקל או ירה יירה לשון עתיד ומדכתיב או בין יסקל לְיָדה לחלק שאם מת בדחייה יצא]:

6ואם לאו העד השני נוטל כך יש ספרים דגרסי מלת העד בהדיא. ובגמרא מפ' דאבן גדולה משוי שני בני אדם היו מכינים ומתקנים ומגביה אותה עם חברו ומשליך אותה יחידי מפני שהיחיד משליך בכח יותר אבל שנים אין יכולין לכוון ולהשליך כאחד שכשזה משליך זה מעכבו. ולפי זה ונותנה דקתני לאו דוקא אלא כלומר משליכה: כתוב בס' לקח טוב פ' משפטים ד' כ"ז ע"ג באדם הנסקל כתיב רגום ירגמו בו והוא כפול לרמוז הדין שבתחלה רגום ע"י העד הא' ואח"כ ע"י העד השני ואח"כ רגימתו בכל ישראל כדכתיב ירגמו בו כל העדה וכן ע"ד זה נפרש כפול סקול יסקול השור כי אולי הדין הזה יהיה ג"כ בשור ע"כ. ומצאתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל בשם ס"א אם מת בה יצא ואם לאו נוטל את האבן ונותנה על לבו אם מת בה יצא ואם לאו העד השני נוטל וכו':

7וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף וכו'. בגמרא מפרש טעמא דרבנן דרשי כללי ופרטי ור' אליעזר דריש רבויי ומיעוטי בקרא דוהומת ותלית דתניא יכול כל המומתין נתלין ת"ל כי קללת וגו' מה מקלל זה שבסקילה אף כל שבסקילה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית כלל כי קללת פרט אי הוו מקרבי להדדי אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא השתא דמרחקי מהדדי אהני לרבויי ע"ז דדמי ליה בכל מילי ור' אליעזר דריש רבויי ומיעוטי והומת ותלית רבוי כי קללת מיעוט אי הוו מקרבי להדדי לא הוו מרבי אלא ע"ז דדמי לה בכל מילי השתא דמרחקי אהדדי אהני לרבויי שאר הנסקלין ולא מיעט אלא שאר מיתות ב"ד:

8מעשה בשמעון בן שטח וכו'. ירושלמי פ' אין דורשין דף ע"ח. וי"ס דגרסינן שתלה נשים באשקלון ולא גרסי מלת שמונים במילתיה דר' אליעזר:

9שמנים נשים תלה ודן את כולן ביום אחד מפני קרוביהן שלא יתקשרו להצילן רש"י ז"ל:

10ואין דנין שנים ביום אחד. פי' שיהיו משתי עבירות והכא איכא אוב וידעוני שחלקן הכתיב בשתים ויש חובר חבר ושאר מכשפות הכי מוקמי' לה בגמרא דאילו בעבירה אחת ובמיתה אחת תלינן אפילו הם מאה דטעמא דשתי מיתות או מיתה אחת ושתי עבירות לא דיינינן ביום אחד משום שצריך לבקש ראיות למיתה זו ולמיתה זו ושמא לא ידקדקו:

11והעץ יוצא ממנה. כמין יתד הוא ענף היוצא מן הקורה סמוך לראשה:

12ומניח שתי ידיו זו לזו. כך הגיה הר"י ז"ל. בפי' רעז"ל לפי שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו פי' רש"י ז"ל דנפקא לן מקבר תקברנו יתירה:

13ומתירין אותו מיד. שתולין אותו סמוך לשקיעת החמה והכי תניא בברייתא בגמרא שמשהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואח"כ תולין אותו אחד קושר ואחד מתיר מיד שאינו אלא כדי לקיים מצות תליה. וז"ל רש"י ז"ל אחד קושר ואחד מתיר כלומר אין שהות בינתיים ע"כ:

14ותולה בה כדרך שהטבחין תולין וכו' ואם לן עוברים עליו. וכו' כך צ"ל:

15כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת וכו' כך צ"ל:

16מפני שקילל את השם ונמצא וכו' כך הגיה הר"י ז"ל וכתב כן מצא בכל הספרים:

17ונמצא שם שמים מתחלל. שמזכירין שזה ברכו רש"י ז"ל. ובגמרא תניא א"ר מאיר משלו משל למה"ד לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא ללסטיות צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו וביד שם בהלכות סנהדרין פי"ד סימן י' וברפט"ו וסימן ו' ז' ח':