מלאכת שלמה על משנה סנהדרין ח:ז

1ואלו שמצילין אותם בנפשם. פי' הרמב"ם ז"ל ר"ל נפש הרודף ועיין בספר קרבן אהרן פרק ד' דפרשת קדושים. בפי' רעז"ל וה"ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב"ד שבעריות וכו'. אמר המלקט הכי איתא בהדיא בברייתא ופי' רש"י ז"ל ותנא דמתני' נמי הכי ס"ל מדלא קא רמינא סתמא אסתמא אלא תני הני וה"ה לכל עריות ע"כ. ותו גרסינן בגמרא בברייתא ואם כבר נעשית העבירה אין מצילין אותם בנפשם דקרא אפגימה קפיד מדגלי בהני עבירות ולא בשאר עבירות והא אפגימה לה. וכן חייבי לאוין כגון כהן גדול שהיה רודף אחר אלמנה אין מצילין אותה בנפשו של כ"ג אע"ג דאיכא פגם דמשוי לה חללה משום דחייבי לאוין לא ניתנו להצילן בנפשם. וביד פ"א דהלכות רוצח ושמירת נפש סי' ו' י' י"א:

2אבל הרודף אחר הבהמה. פי' לרבעה:

3והמחלל את השבת והעובד ע"ז. מחלל את השבת דלא כר"א בר"ש. ועובד ע"ז דלא כר"ש בן יוחי דסברי ניתנו להצילם בנפשם ועונשין מן הדין ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כ"ש ואתיא שבת לר"א בר"ש חלול חלול מע"ז כתיב הכא מחללי' מות יומת ובע"ז כתיב ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולא תחלל. בפי' רעז"ל אין מצילין אותם בנפשם וכ"ש שאר חייבי כריתות ומיתות ב"ד שאינם של עריות וכו'. אמר המלקט דלא ניתן להצילו בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בו קלון לנרדף כגון זכור ונערה המאורסה או רוצח דנפיק מקרא והאי דנקט בהמה משום דדמיא לעריות ונקט נמי ע"ז משום דסד"א תיתי בקל וחומר כדכתיב לעיל ושבת נמי תיתי בג"ש כדכתבי' לעיל בסמוך: